תיק החקירה נגד יונה מצגר עלול להסתיים בסגירתו. הרבה מהומה על לא מאומה.
קודם כל מפני שזכותו למסור גירסה, וחובה לבודקה ללא משוא פנים. אך הציבור בוגר תיקי החקירה שנסגרו בסיטונות, ומכיר את המגמה. היועץ המשפטי יהודה וינשטיין סגר את תיק אביגדור ליברמן נגד דעת משה לדור ואביה אלף ואת תיק השופט החשוד בהכאת ילדיו אשר יישאר כנראה על מכונו, וכחולי המדים של יוחנן דנינו תרמו את חלקם ברשלנות אשר איפשרה את בריחת עד המדינה בפרשת בר נוער. לכידתו אמש אינה מפחיתה מחומרת הבריחה, שאילו עלתה יפה היתה מנתקת בין הרצח הנתעב לבין עשיית הצדק.
התארכות הליכי החקירה והשימוע הנהוגים בישראל היא כר נרחב להיעלמותם של עדים ולשכחה פתאומית התוקפת אותם וליציאה חשאית מן הארץ ולגרסאות כבושות. כל תסריט אפשרי כזה ישחק לידיו של החשוד מצגר, שהסתבך כבר בשורה של תלונות.
לשמור על כבודה של הרבנות?
היכן הממסד בעניין זה? בערב שבת דיווח כתב הפלילים של ערוץ 2 משה נוסבאום - בעל קשרים מסועפים עם צמרת המשטרה - כי מצגר לא נעצר כדי לשמור על כבודה של הרבנות. ציפיתי להכחשה, ולא באה. לשמור על כבודה של הרבנות? להפך, לשמור על נוחותו של רב חשוד על חשבון שאריות שמה הטוב של הרבנות הראשית. החשדות נגד מצגר כבדים אם כי העדים המזמרים עתה במשטרה יתהלכו חודשים רבים חופשיים ומי יכול לשער מי יפנו אליהם ומה יציעו להם עד שיום אחד ייראו ויישמעו כמי שלקו באלצהיימר. אלא מה? חקירה זו היתה צריכה להתנהל כשמצגר כבר מזמן רב ראשי בדימוס. הן זה מה שהציע ודרש ותבע היועץ המשפטי מנחם (מני) מזוז כאשר סגר באנחה את התיק הקודם, ולא שעו לעצתו. מצגר לא הגיע לחקירה עם התואר "לשעבר" מפני שהממסד איבד מזמן את הרמה הנורמטיבית הנוהגת בדמוקרטיה נאורה. אריאל שרון לא היה יכול להישאר בתפקידו לאחר מה שנאמר בפרשת האי היווני למרות שמזוז טעה ולא העמידו לדין; ואהוד אולמרט לא היה כוכב של ההולכים אל המיליונים גם לאחר פסק הדין המוזר של מוסיה ארד וחבריה, שכן נמתחה עליו ביקורת חריפה גם בסעיפים שמהם זוכה, ועוד עמוד למבחן בבית המשפט העליון.
יונה מצגר הגיע בסוף השבוע לחקירה במשטרה בעודו ממלא את תפקידו מפני שהנורמות לא נשמרו, ומבחינות רבות זה מסוכן יותר מהמעשים הפליליים המיוחסים לו ולאחרים. לא ברור מתי יכריעו וינשטיין ולדור בגורל תיקו של מצגר. אך ברור גם ברור כי ראוי שהדבר ייעשה כשהוא כבר ה"לשעבר". זו אינה הצעה לנהוג סחבת בחקירה אלא להפך, לבחור בהקדם רב ראשי חדש.