הטבע העירוני, כגון פארק גזי שבאיסטנבול, או משאבי הטבע, כגון מצבורי הגז שליד חופי ישראל, היו לנושא שבמחלוקת ציבורית בשתי מדינות ים-תיכוניות: טורקיה וישראל. לכאורה, אין כל דימיון בין שני המקרים. אבל למעשה, יש לא מעט מן המשותף בין תגובות ממשלת ארדואן הטורקית למפגינים בפארק גזי, לבין תגובת ממשלת ישראל למפגינים נגד יצוא הגז: מדובר בממשלות ש"מקשיבות לרחשי לבו של העם". ולבו של העם, בטורקיה ובישראל, פועם חזק. הוא אף פועם חזק מאוד בעקבות המחאות החברתיות ההמוניות. נדמה שלא רק פעילים חברתיים, כאן ושם, חשים שהממשלות פועלות להנצחת הקשר בין הון לשלטון - לטוב ההון, כמובן. רוב הציבור סבור, כאן ושם, שהמדינה, נכסיה, נופיה ומשאביה היו לטרף קל לתאבונם הרב של בעלי ההון.
ולכן, השלטון אולי "מקשיב", אבל הוא בשלו. בפארק גזי ממשלת טורקיה לא תוציא לפועל את כל תכנית ההרס (הכיכר כבר פונתה ממפגינים ונהרסה), אלא "רק חלק ממנה". וגם במקרה המקומי, ראש הממשלה נתניהו הודיע השבוע שיצוא הגז יהיה בהיקף של 40% (ממה?) ולא של כ-50% כפי שקבעה קודם לכן ועדה ממשלתית. בהמשך כבר הבהירו שב-60% המיועדים לשימוש בישראל יש לכלול את ייצוא הגז הצפוי לירדן ולרשות הפלסטינית. כך ש-60% אינם באמת 60%, אלא הרבה פחות - קרוב יותר ל-50%. במקרה של הגז הישראלי, שר האנרגיה סילבן שלום אף הוסיף בריאיון שסוגיית ייצוא הגז היא "שאלה גיאו-פוליטית". קרי: חיזוקה של מדינת ישראל כמעצמה אזורית. מעתה, ידה הימנית של המעצמה דוברת עברית מחזיקה מקל: צה"ל, ובידה השמאלית: גזר - הגז הטבעי.
פשרה? ביזה
חזרה לפארק גזי באיסטנבול. לו, אין השלכות גיאו-פוליטיות. להקמת מרכז מסחרי על חורבות הפארק אין כל השלכה על מעמדה של טורקיה כמעצמה אזורית (שאג, מתחרה בישראל). אבל לאוטוריטה של רג'פ טייפ ארדואן, יש ויש. ארדואן סיפר בסוף השבוע שעבר לתומכיו כי שוחח עם פקידי בכירים במשרד הפנים ומפקדי המשטרה ואמר להם: "אתם עומדים לנקות את פארק גזי. הגענו לסוף. אנחנו לא יכולים לסבול את זה יותר. כפי שאתם יודעים, אתמול המבצע הסתיים והפארק פונה. עשיתי את חובתי כראש ממשלה. אחרת אין טעם להיותי בתפקיד". ראש ממשלה גבר-גבר.
חזרה אלינו. אין דרך טובה יותר לסכם את מדיניות הממשלה בעניין הגז מהבאת דבריו של יו"ר השדולה סביבתית-חברתית, ח"כ דב חנין, שתקף את החלטת הממשלה בנאום שנשא במליאת הכנסת. "הממשלה מאשרת את שוד הגז הגדול", אמר ח"כ חנין. "לא מדובר כאן בפשרה ולא באיזון בין אינטרסים. מדובר כאן על ביזה לאור היום של משאב יקר ורב ערך השייך לציבור הישראלי כולו. מעולם לא התקבלה החלטה כל כך דרמטית בצורה כל כך שטחית ופסולה. זהו מהלך שיסב נזק לכלכלה הישראלית כולה, לייצור החשמל, לתעשייה. העלויות של האנרגיה היקרה יתגלגלו לכיסי אזרחי ישראל שגם ייפגעו בריאותית מדלקים מזהמים יותר". ח"כ חנין, המוביל את המאבק נגד יצוא הגז בכנסת, דרש להעלות את הנושא בפני הכנסת והוסיף: "זהו מהלך פסול ומסוכן. במקום לקיים דיון רציני ומעמיק בכנסת בנושא כל- כך גורלי ודרמטי, הממשלה בוחרת לסגור עסקאות במסדרונות חשוכים הרחק מעיני הציבור". יצוין שמחצית חברי הכנסת הצטרפו, ובכתב, לדרישתו של חנין.
כאמור, כעת לבו של העם פועם חזק. אבל לפעמים הלב פועם חרישית. זה יהיה הרגע בו נתניהו-ארדואן יבשרו על "תגלית חדשה", "תכנית חדשה", "היערכות חדשה" או יכריזו על נוסחה יחצ"נית אחרת כדי לשוב אל הדבר האמיתי, אל התכנית המקורית. רק אל תגידו: לא ידענו.
הכותב הוא ד"ר אפרים דוידי, המכללה החברתית-כלכלית
דעה אחרת: רווח הטייקונים על הגז הוא הרווח שלנו / דני אילון
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il