ההתכתשויות הפוליטיות המכוערות סביב הבחירות הקרבות לרבנות הראשית מבישות ומביכות. בבחירות הללו ישראל עומדת בפני הזדמנות יוצאת דופן למיגור ההשפעה המוגזמת שמחזיקות קבוצות חרדיות על העם כולו. זאת, לאחר שבשנים האחרונות חטפו אותן קבוצות, הלכה למעשה, את הרבנות - מוסד שאליו התייחס הציבור באופן מסורתי בבוז - והשתמשו בה לצורכיהם בלי להתחשב בצורכי הציבור הרחב. כעת, לראשונה זה שנים רבות, מתייצב בבחירות לרבנות מועמד אשכנזי דתי?לאומי ראוי - הרב דוד סתיו - שהצהיר כי אם ימונה כרב הראשי, מטרתו העיקרית תהיה החדרה מחדש של האתוס הציוני לרבנות ולעולם היהודי, כפי שהיה קודם להשתלטות החרדית.
מועמדותו של סתיו זוכה לתמיכת דמויות בכירות במגזר הדתי?לאומי, ובהן זקן השבט של רבני הציונות הדתית, הרב אהרן ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון. מנגד, שלא במפתיע, מועמדותו זכתה להתנגדות מרה בקרב הליטאים החרדים והגורמים החרד"ליים (חרדים?דתיים?לאומיים), המייחסים לו ליברליות רבה מדי. המרירות המופגנת כלפיו הומחשה בהתפרצות האחרונה מצד מנהיג ש"ס, הרב עובדיה יוסף. אף שהודה שמעולם לא פגש באופן אישי ברב סתיו, הכפיש אותו הרב עובדיה והציג אותו בתור אדם מרושע "המסוכן לתורה, מסוכן ליהדות ומסוכן לרבנות".
החרדים מקדמים כעת את מועמדותו של הרב דוד לאו, בנו של הרב הראשי הנערץ לשעבר ישראל לאו, תחת הכותרת "הרב של כולם", אשר מתיימר לייצג ולאחד את כל זרמי הדתיות היהודית. אלא שהמציאות מלמדת כי בעוד ייתכן שלאו הוא רב "נחמד", הוא עדיין חרדי מסור שעניינו המרכזי יהיה ריצוי החרדים האנטי?ציוניים שבחרו בו. הוא לבטח לא יחפש אחר פתרונות הלכתיים להתגברות על החומרות הנכפות על העם על ידי החרדים הקיצוניים. כמו כן, אין לצפות ממנו כי יקדם רבנים דתיים לאומיים על חשבון אלו המתנגדים לציונות.
ועדת הבחירות לתפקיד הראשי מורכבת מרוב של רבנים, בתוספת נציגים מהרשויות המקומיות והמפלגות בכנסת, ומרבית הנציגים הפוליטיים צפויים לעמוד מאחורי מועמד דתי?לאומי.
למרבה הפלא, יש שמועות שלפיהן נתניהו עשוי לעודד את נציגי הליכוד להצביע נגד סתיו, כדי לרצות את החרדים שאיתם הוא מקווה לחדש את הברית הפוליטית. אם כך יהיה, נתניהו יחטא למחנה הלאומי ויישא באחריות לטרפוד ההזדמנות הייחודית להשבת הרבנות לזרם המרכזי ולשיקום הגישה הדתית?לאומית שלשמה היא הוקמה. להרחבת השליטה החרדית על הרבנות הראשית יהיו השלכות חמורות במיוחד גם בנושאי הדת והמדינה השונים, הצפויים להיות מוכרעים בשנים הקרובות. גם אם באיחור, המדינה חייבת להתערב ולהבטיח כי רבנים אנטי?ציוניים לא יזכו עוד למימון על ידי המדינה - ובוודאי לא על ידי ממשלה המתיימרת לייצג את המחנה הלאומי. המצב יבוא על פתרונו רק אם ייבחר רב ראשי ציוני.