לכאורה מדינת ישראל היא מדינת חוק. הכנסת מחוקקת חוקים והממשלה מבצעת. בפועל, אלה ששולטים כאן באמת הם כמה גופים שמעולם לא נבחרו. ובכל זאת, במהפכה שקטה, הם קובעים כאן את המציאות בתחומים רבים מאוד ומחליטים מתי יש לקיים את החוק ומתי להתעלם ממנו. אחד מהגופים הללו הוא "תקשורת המשטרה": הברית הלא קדושה בין התקשורת הישראלית למשטרת ישראל.
שני מוקדי הכוח הללו מזינים זה את זה והם שקובעים למעשה את ההתייחסות "הנכונה" למציאות. במסגרת הזאת, כתובות גרפיטי וניקוב גלגלים, כפי שאירע השבוע באבו גוש, יהיו בראש החדשות, וזאת משום שיהודים עשו זאת. הגדילו לעשות חלק מכלי התקשורת שכינו את הפעולה באבו גוש, כמו גם לפני כמה ימים בשכונת שיח' ג'ראח במזרח ירושלים, "פשע שנאה". משום כך המפכ"ל יוחנן דנינו ומשטרת ישראל יהיו מיד מזועזעים מהמעשה.
לעומת זאת, אירוע כמו תקיפת שני יהודים אתמול (שלישי) והניסיון לעשות בהם לינץ' 500 מטר מהאוניברסיטה העברית, או פעולות טרור על בסיס יומי נגד יהודים ביהודה ושומרון, כמו פיגועי ירי, בקבוקי תבערה ויידוי אבנים, עוברים בשתיקה תקשורתית מופתית. לפשעים כאלו נגמרות המילים לתקשורת הישראלית, עד כדי כך שהם לא מדווחים. משום כך הם גם לא כל כך מעניינים את המשטרה.
יש חוק ויש חוק. אבל החוק שמעניין את התקשורת הוא הקובע. משום כך שום פיגוע, רצח, דקירה או חטיפה שערבים עשו נגד יהודים לא כונה "פשע שנאה". מדובר בטרור. אם אתם חושבים שזה מקרי, אתם טועים. לטרור יש רציונל. הוא מנסה להפחיד על מנת להשיג הישגים שונים. יש פה היגיון מסוים. מכירים את הלך הרוח הזה? אם רק נוותר להם קצת, אם רק נבוא לקראתם, זה עשוי להיפסק. לעומת זאת, פשע שנאה עיוור לאינטרס. הוא פרימיטיבי. הוא מבוצע נגד אנשים רק כי הם חברים בקבוצה מסוימת. והרי ברור שכל הפיגועים שנעשו פה נגד יהודים הם פשעי שנאה קלאסיים. אך משטרת המחשבות לא תעז לומר את האמת.
סימביוזה מסוכנת
עם זאת, העיתונאים מתגמלים את המשטרה כאילו היינו צפון קוריאה, עם חגיגות יום הולדת ראוותניות למנהיג, ולא דמוקרטיה שבה חייבת התקשורת לערער על הנחות המשטרה. קחו לדוגמה את אחד מכתבי החדשות בטלוויזיה. האם הוא רק מכסה את משפט ליברמן, או שהוא כבר הפך להיות צד בפרשה? מה אומרת לכם ההתבטאות שלו, "אם פרשת ליברמן תיגמר רק בפרשת השגריר, אוכל את כובעי". האם ייתכן שבגלל שהוא טעה הוא עושה ככל יכולתו להוכיח שליברמן אשם כאילו הפך להיות שוטר?
המשטרה מצדה ממהרת להדליף מיד לכתב המפרגן את כל חומרי החקירה והעדויות שמסר הנאשם. בסימביוזה המסוכנת הזאת בין המשטרה לתקשורת נפגעים כלל אזרחי ישראל. מי שהפנים את העניין במהירות הוא אלוף פיקוד המרכז ניצן אלון. הוא הודיע היום לכתבים זרים שאם לא יחודש התהליך המדיני עלולה לפרוץ אינתיפאדה תוך כמה שבועות. באמירה זאת כיסה האלוף את עצמו.
מה שלא יקרה, הוא הזהיר ואמר שהעניין אינו צבאי, הוא מדיני. כאילו שלא היינו בסרט הזה בתקופת "חומת מגן", אז הוכח דווקא שיש פתרון צבאי לטרור. האלוף גם קובע מדיניות בשטח שאינה קשורה להנחיות הדרג המדיני. הוא כינה את מבצעי תג מחיר בשם טרור יהודי, אף שהממשלה סירבה לאשר את ההגדרה הזאת. הלוואי שנזכה לראות את המשטרה והצבא ממלאים את תפקידם, שומרים על החוק ותופסים את מפרי הסדר והפורעים, מי שלא יהיו, במקום לספק תירוצים מדוע הם נכשלים.
לכל הטורים של שמעון ריקלין בוואלה!
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il