לפני מעשה, לתת צ'אנס לרוחאני

המערב חיכה ל?14 ביוני, מתוך הערכה שאם מחמוד אחמדינג'אד יוחלף באדם מתון יותר, שיקים ממשלה סבירה יותר, יהיה אפשר להגיע להסכמות בנוגע להעשרת אורניום ולפיקוח על המתקנים הגרעיניים. התקווה לא הרקיעה שחקים, אבל היתה תקווה.

לקראת הבחירות התברר כי מועמדים מתונים משמעותיים נפלו בתהליך הסינון האנטי דמוקרטי. התחושה היתה שג'לילי, מועמדו של חמינאי, ינצח, וכי כל השאר, שאינם נמנים עם הניצים והשמרנים, יתחלקו באחוזים הנותרים כדי לומר לעולם שיש באיראן סוג של דמוקרטיה. פרשנינו אפילו טרחו לומר כי הממשל מתלבט אם לזייף את הסיבוב הראשון או להמתין לסיבוב השני ואז לערוך זיופים גדולים, כדי להבטיח לחמינאי את מבוקשו. היה ברור שיהיה סיבוב שני, וההערכה היתה שחסן רוחאני, שהסקרים החלו להחמיא לו, יפסיד גם בו, אם יגיע אליו.

אלא שהבחירות הפתיעו. הברית בין הדתיים המתונים, החילונים והמיעוטים הלא?שיעים העדיפה את המנהיג הדתי שלמד בגלזגו, ושלא היסס לתקוף את ניהול המו"מ על הגרעין האיראני, אף על פי שהוא חלק מהממסד ואינו אויבו של חמינאי. מה שלא קרה במצרים - שם איפשרו החילונים למורסי לנצח - קרה הפעם בטהרן.

אבל בירושלים הודיעו שדבר לא קרה, כי מי שאחראי למדיניות הגרעין אינו אחר מחמינאי, וכי בחירתו של נשיא הנתפס מתון יותר היא רק הסוואה נוחה יותר מאחמדינג'אד להמשך העשרת האורניום וללעג למערב התמים.

יכול להיות שזה נכון, ואני יכול להבין את התגובה: אחרי הכל, אם באמת אין רוחאני אלא הסוואה, יהיה קשה הרבה יותר לדרוש מהמערב להחריף את הסנקציות ואפילו לפעול צבאית בשלב מסוים, כאשר הנשיא האיראני מדבר במתק שפתיים, מוכן לדבר ולהתפשר ומושך זמן בשעה שמואצת ההתקדמות לקראת השלמת האופציה הגרעינית.

אלא שזו תגובה מוקדמת מדי, המעידה על עצמה כי הוכנה מראש בלי שום קשר למדיניותו העתידית של הנשיא הנבחר. אחרי הכל, אף שעכשיו אפשר לומר כי הוא היה המועמד העדיף בעיני חמינאי, זו לא היתה הפרשנות של איש לפני הבחירות. אחרי הכל, רוחאני תקף את ג'לילי באופן שלא הותיר הרבה מקום לתחושה שזו התחזות. אחרי הכל, בזמן שניהל את המו"מ, לפני כעשר שנים, התקבלה ההחלטה האיראנית להשעות את העשרת האורניום.

במקום לשחרר תגובות המבטלות את חשיבות תוצאות הבחירות באיראן טרם יבשה הדיו מעל המסמך המאשר אותן, היה נכון הרבה יותר לומר כי האיש ייבחן במעשיו. עכשיו צריך להתחדש המו"מ, עכשיו צריך להעלות את התביעות הברורות של המערב ולבדוק אם איראן מגיבה באותה משיכת זמן, או שהיא משיבה באופן שיאפשר להגיע עימה להסכם. אם זה יקרה - מוטב לכולם. אם זה לא יקרה, תהיה לנו הזדמנות לומר בדיוק מה שאנחנו חושבים על רוחאני.