תסתכלו רגע על חגיגות ה-90 לשמעון פרס ותגידו לי שזה נורמלי. מסיבות, ועידות במיליונים, ארוחות פאר והפקעת זמני שידור לטובת נשיא המדינה. אפילו בטלוויזיה הממלכתית של צפון קוריאה היו כנראה באים במבוכה לנוכח התרגשות של מגישת החדשות, כמו זו שהפגינה יונית לוי לקראת המסיבה של המנהיג הדגול. בקובה, בטח עוקבים מקרוב אחר האירועים בירושלים לצורכי הפקת לקחים לקראת מסיבה הקרובה של קסטרו.
שיהיה ברור, אף אחד לא מפחית מערכו של הנשיא הקשיש, אבל ניקור העיניים הזה כבר חצה מזמן את גבול הטעם הטוב. אומרים לנו אנשי הנשיא: המיליונים שנשפכים, השידורים החיים והחגיגות הבלתי נגמרות - כל אלה, במימון נדבנים שבסך הכל רוצים לעשות טוב כמובן, מביאים כבוד למדינה. ואני שואל: תרומות מעשירי העולם - זו גאווה? מסיבות במיליונים בעידן של קיצוצים - זה כבוד? איך תוכל יונית לוי למתוח, לא עלינו, ביקורת על הנשיא פרס, כשיום לפני כן מחתה דמעה של התרגשות בשידור החי.
שלא תבינו לא נכון - אני לא מצפה מפרס לעשות פו? על נר בודד עם המזכירה והיועצים בלשכה, ובזאת לסכם את ציון המאורע. אבל הפסטי-פרס הזה פשוט מוציא שם רע למגלומניה. אדוני הנשיא, אתה בן 90, אתה באמת צריך את השיגעון הזה בשביל לדעת שאוהבים אותך? בית המלוכה הבריטי היה מתבייש במה שקורה כאן. אתה באמת חייב לשמוע את כל המחמאות? אז הנה, כבוד הנשיא, אני אומר לך: אתה גדול, אתה תותח, אתה מנהיג לשלום. כבר יכולנו לחסוך כמה מיליונים. אתה כבר לא לוזר, רק חגגן בלתי נלאה.
ברברה תשיר?
זה בכלל היה אמור להיות יום הולדת. יום אחד, לא חודשים של אהבה למנהיג העליון - אבל מסתבר שזה יום ההולדת הארוך בהיסטוריה. אגב, פרס בכלל נולד בכלל ב-2 באוגוסט, כלומר, בעוד חודש וחצי (אבל אל תספרו לאף אחד. אולי עוד מתכננים לו מסיבת הפתעה).
ומה עוד נשמע בימים הקרובים? אוסף קלישאות בלתי נגמר על המחר, על הרצון לעתיד טוב יותר לילדינו, על יונת השלום שמחכה עם עלה של זית. נצפה בסרטונים של ילדים מחייכים ושדות חרושים. רק חסר שפרס יבוא ויגיד שכדורגל משחקים 90 דקות ושזה לא הוא אלא כל הקבוצה.
אבל זה בסדר, אתם מוזמנים ליהנות לכם שם עם השמפניות, הנאומים, המינגלינג עם שרון סטון ו"ההפי בירת'-דיי מיסטר פרזידנט" שברברה סטרייסנד בטח תשיר. מה שבאמת מדאיג אותי זה שאם ככה נראות חגיגות ה-90 של הנשיא שלנו, אני לא רוצה לדמיין מה יהיה כשהוא יחגוג מאה.
וא-פרופו מגלומניה, אתמול הגיע ביל קלינטון, ההוא משנות ה-90, למרכז האקדמי פרס לעוד מפגן של אהבה לקקנית. תגיד, כבוד הנשיא, זה נשמע לך הגיוני שיהיה מוסד אקדמי על שמך בעודך בחיים? מה הצעד הבא? תיכף תבקש שיעבירו בשידור חי את היום הולדת שלך בערוצי הטלוויזיה ושנשבח אותך בלי הפסקה. זה לא צפון קוריאה פה, אל תגזים.
לכל הטורים של יהושע בריינר
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il