וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

איראן: הזדמנות? בעיני המתבונן

בועז ביסמוט

18.6.2013 / 10:21

פסטיבל התקווה, אחרי בחירתו לנשיאות של איש הדת המתון חסן רוחאני באיראן, מובן - העולם אוהב סיפורים חיוביים. גם אנחנו. העולם אוהב גם סרטי מדע בדיוני. נשיא איראני מתון, המטיף למען שלום עולמי, מתחרה בקלות בקטגוריית הסרט הבדיוני הטוב ביותר, גם מול "מלחמת הכוכבים". זה אולי מסביר מדוע ממשל אובאמה ורבים מפרשנינו שוב חולקים אותה תפיסת עולם. אחרי שהאחים המוסלמים קילקלו להם את האביב, בא רוחאני ועושה להם את הקיץ.

הכותרות מבשרות על הצ'אנס שיקבל רוחאני מארה"ב. צ'אנס? וכי מה קיבל הצמד חמינאי?אחמידנג'אד מוושינגטון מאז חודשו שיחות הגרעין בז'נבה באוקטובר אותה שנה? האם המפגשים בין המעצמות לאיראן לא היו חלק מדיאלוג עולמי? רוחאני לא יקבל הזדמנות אלא ארכה. הבחירות באיראן נתנו זמן לא רק לטהרן, גם לוושינגטון.

חסן רוחאני , נשיא איראן הנבחר. AP
נשיא איראן החדש, חסן רוחאני/AP

זה מסביר את הדאגה בירושלים. רק ממשלה ישראלית מאוד לא?אחראית תשתוק לנוכח התגובות אחרי הבחירות. להבדיל מסוריה, ששם באמת יפה לנו השתיקה, באיראן מישהו היה צריך להיות זה שזועק "המלך עירום".

מה שצריך להדאיג אותנו זה שלא רק עלי חמינאי, המנהיג הרוחני של הרפובליקה האיסלאמית הנאבק זה 24 שנים על הישרדות המשטר, אמור להיות מרוצה מבחירתו של רוחאני המתון מתוך ששת המועמדים. גם אובאמה. זכייתו של רוחאני נופלת לנשיא האמריקני בעיתוי מדהים. אחרי הבחירות בארה"ב ובאיראן הגיע רגע ההכרעה בנוגע לגרעין האיראני, והדבר האחרון שרוצה אובאמה זה לפעול. לכן נוח מאוד לאחדים מאיתנו, חלק בגלל סיבות פוליטיות (פרשנינו) ואחרים מסיבות אידיאולוגיות (אובאמה), להסביר לנו כי רוחאני הוא בבחינת הזדמנות.

חמינאי ואובאמה לא יכולים להשתנות. הראשון מתוכנת למלחמה, השני לשלום (עם תעודה!). כל אחד והדנ"א שלו. אחד מטיף לקיטוב עולמי, האחר לעולם שבו כולם אוהבים את כולם. חמינאי מתעב את מה שהמערב מייצג, אובאמה משוכנע כי הוא יכול לפרוץ כל חומת שנאה בעולם. אם אובאמה היה צריך להוכיח שהתנצר, משנתו היא ההוכחה. חמינאי לא הולך מחר בבוקר לשנות דיסקט. גם אובאמה. רוחאני מאפשר להם לשמור כל אחד על אמונתו, משום שהוא מחזיק היום בשני כובעים - גם נשיא איראן וגם "מוכר החלומות".

לישראל היה הישג גדול בתיק האיראני, והוא הפיכת סוגיית הגרעין לבעיה עולמית. היא עשתה זאת בעבודה של שנים - גם בשקט אבל גם בקול צעקה. ממשלות ימין ושמאל הכירו בסכנת הפרויקט. אין ספק שאחמדינג'אד עזר לנו הרבה בשמונה השנים האחרונות, ואלמלא פרק הכחשת השואה שלו, יכול להיות שאפילו היינו אומרים לו תודה.

אבל הדברים לא היו תמיד כך. נשיא המדינה שמעון פרס - במהלך כהונתו כשר חוץ - זוכר זאת היטב. כיצד בביקוריו בפאריס בשנות ה?90 ובתחילת שנות האלפיים שמע כי הסכנה האיראנית היא לא יותר מפרנויה ישראלית. עד שבוקר אחד ירד לעולם האסימון. תחילה היו אלה האירופאים ששלחו את הטרויקה (בריטניה, צרפת וגרמניה) לסידרת מגעים בטהרן. תשאלו את הצרפתים כמה בוסר הם אכלו מהאיראנים. יש לזכור כי באותה תקופה חתאמי המתון היה נשיא והכוחות האמריקניים פלשו לעיראק השכנה - די סיבות כדי שאיראן תבין כי עדיף לה להשעות את העשרת האורניום (לא לבטל, חס וחלילה). אגב, רוחאני ניהל אז את השיחות. אם לאיראן תהיה לבסוף פצצה, הוא שותף מלא לעבירה.

הכלכלה האיראנית בעקבות הסנקציות נמצאת על הקרשים. איראן מבינה כי החרב המונחת על צווארה אמיתית. אבל המשטר האיראני, בדיוק כמו הסורי, מבחין כי לעולם אין מנהיג ורוסיה מנצלת כל פירצה. ומלחמה, אפילו צודקת, הופכת למילה גסה. אז מה עושים? שולחים את החייל רוחאני לחזית, וכולם יוצאים נשכרים. מוציאים את אותו ילד עם התפקיד הלא פופולרי שמקלקל לכולם את המסיבה, כי רק הוא רואה שהמלך עירום.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully