פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הבגרות בהיסטוריה קשה? לא מספיק קשה

      התלונות על הבחינה הוציאו משלוותה את ציפי מימון, מורה להיסטוריה. הבעיה, לדבריה, מתחילה בכך שהתלמידים אינם נדרשים לחשוב. אם יעלו את רף הבחינה - גם ההוראה תיישר קו

      על מה מעידה ההיסטריה מבחינת הבגרות האחרונה בהיסטוריה? ראשית, בואו נדייק: הבחינה שהתקיימה בשבוע שעבר לא הייתה קשה, כפי שטענו תלמידים רבים, אבל היא כן הייתה קשה יותר מבחינות קודמות. מה פירוש "קשה יותר"? בפרק השני, שבו יש לענות על שאלה אחת מתוך שתיים, צריך היה לחשוב, רחמנא לצלן. כן כן, אפילו אנחנו המורות, כשישבנו לפתור את הבחינה, נאלצנו לחשוב כמה דקות בטרם ענינו על שתי השאלות הללו, שלא כמו על השאלות האחרות במבחן.

      השאלה שזכתה למירב הטענות מצד התלמידים, כפי שהובאו בעיתונות, היתה שאלה 4.ב. כדאי, לטעמי, להביא אותה כאן ככתובה, כדי שיבין הקהל הרחב על מה יצא הקצף, מה מתקשים כל-כך תלמידי כיתות י' במדינת ישראל לפענח. אני חוששת, שההבנה תביא לבכייה: אפילו עם זה הם לא מסוגלים להתמודד... והרי השאלה: "הצג שניים מהשינויים שיצרה תופעת הלאומיות המודרנית במפה המדינית של אירופה, והסבר אחד מהשינויים שהיא יצרה בחברה האירופית בתקופה זו".

      כלומר, את העובדה שתנועות לאומיות רבות הצליחו במאבקיהן ועמים רבים זכו במדינה ריבונית - כפי שלמדו ושיננו - צריכים היו התלמידים לתרגם בבחינה בעצמם לתובנה שמדובר ב"שינוי שנוצר במפה המדינית", וזו התשובה לשאלה. אבוי לתלמידים שנאלצו "לשבור את הראש כדי לנסות להבין אותן" (אני מצטטת תגובה מתוך דף הפייסבוק של משרד החינוך). הם נדרשו להבין שצמצום פערים בין המעמדות החברתיים, כפי שקרה במהפכה הצרפתית עליה הם למדו, מהווה דוגמא לשינוי חברתי.

      למה שיתאמצו מעבר למינימום?

      שנה לא פשוטה עברה עליי. לראשונה בשנות עבודתי כמורה, נאלצתי להתמודד עם טענות הורים על כך שאני מלמדת את ילדיהם גם "דברים שהם לא לבגרות". אתם קוראים היטב, גם אני בזמנו התקשיתי להאמין, אך זו היתה הטענה, והיא הובעה בכעס רב ובמסדרונות גבוהים.

      יתר על-כן, בתחילה חשבתי שוודאי הורים לתלמידים חלשים התלוננו. אני מוכרת כמורה שמאוד מרחיבה ומוסיפה ידע כללי על זה הנדרש לבגרות, ואני גם נוהגת להחמיא ולרומם את מי שמפגין ידע כזה, כמו גם את אלו ששואלים שאלות טובות. אבל ההיפך היה הנכון. דווקא הוריהם של תלמידות ותלמידים מצטיינים הובילו את מצעד התלונות. למה שיתאמצו ילדיהם מעבר למינימום הנדרש בבחינה?

      ומה לקורותיי בשנה החולפת ולבחינת הבגרות בהסטוריה? מכיוון שבחינת הבגרות "מתחתרת לאחור" ומכתיבה את דרכי ההוראה לפניה, אני כמורה פונה אל משרד החינוך ומבקשת: העלו עוד את הרף. אני מקווה שהבגרות ה"קשה" האחרונה מסמנת את תחילתה של מגמה, ואינה מקרית.

      אני אמנם שותפה מלאה לביקורת נגד המקום הגדול מדי שניתן לבחינות הבגרות בחיי בית-הספר (וכיום הצרה התפשטה גם אל בתי-הספר היסודיים בצורת בחינות המיצ"ב). אבל כל עוד זהו המצב, העלאת הדרישות בבחינה תיתן את הלגיטימציה למורה ללמד ברמה גבוהה. זו הייתה הסיבה לכך שבמשך כמה שנים העדפתי ללמד לבחינת הבגרות באזרחות. שם, הבהרתי לתלמידיי מיד בהתחלה, אי-אפשר להסתפק בפליטה מדויקת של מה שדחסנו לראשינו על-ידי שינון בלבד, צריך גם לחשוב. דרישה דומה בבחינת הבגרות בהיסטוריה, תהפוך את הלמידה לקראתה למאתגרת ולמענגת יותר, לי ולתלמידיי, שאגב לא חוו את הקושי המדובר בבחינה שהתקיימה השבוע. הם נדרשו לחשוב לאורך השנה כולה.

      הכותבת היא ציפי מימון, מורה להיסטוריה בתיכון, חברת תנועת המורים

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il