הדרך לשינוי אמיתי עוד ארוכה

בועז ביסמוט

כיצד לבצע רפורמות בלי להתנתק מהשיטה האיסלאמית? זהו האתגר העומד בפני נשיאה הנבחר של איראן, חסן רוחאני. אתגר הכרחי, אך כלל לא פשוט. חסן רוחאני יהיה צריך לרצות שני קצוות. מצד אחד את המשטר, שהוא בשר מבשרו, הדורש לשמר את הקיים. מצד אחר, העם האיראני או, אם תרצו, 18 מיליון האזרחים (50.7%) שבחרו בו כבר בסיבוב הראשון, כדי לבצע את השינוי המיוחל - בעיקר הכלכלי (32% אינפלציה וצניחה של הריאל ביותר מ-60% בשנתיים).

שני נשיאים קדמו לחסן רוחאני. שני סגנונות. חתאמי המתון ואחמדינג'אד השמרן. קשה להגיד שעלי חמינאי הסתדר עם שניהם. חתאמי נכנע מהר מאוד לתכתיבים של הבוס וזכה למילות גנאי מאותו עם שבחר בו והחל לכנותו ברחובות "פחדן". אחמדינג'אד, לעומת זאת, ביקש בעיקר בקדנציה השנייה שלו לתפוס עצמאות בשלל נושאים, כולל הגרעין. לא פלא שבשנתיים האחרונות הוא הפך לברווז צולע וגם לברווזון המכוער של המשטר.

טוב לדעת (מקודם)

בי-קיור לייזר - האם זה באמת עוזר להעלים כאבים?

לכתבה המלאה
ייאלץ לרצות שני קצוות. הנשיא הנבחר רוחאני (צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

לחסן רוחאני יש יתרון אחד על פני שני קודמיו: הוא מקובל מאוד על המנהיג הרוחני חמינאי שכבר לא ילד. חמינאי (73) ירש את האייתוללה חומייני כבר ב?1989. זה 24 שנה שהוא מנהיג את איראן. רק הסולטאן של נסיכות עומאן, קאבוס בן סעיד אל-סעיד, הוא בעל ותק גדול יותר. רוחאני יידע להתנהל מול חמינאי, אומרים באיראן. עובדה זו כבר פותחת פתח לתקווה בקרב האיראנים. מכאן להביא לשינוי אמיתי הדרך עוד ארוכה, מה גם שרוחאני לא מעוניין לשנות את איראן. הוא רוצה לשפר את המודל האיסלאמי. איך עושים את זה? לשיטתו של רוחאני, משנים סגנון, מזיזים את הקיצונים מהמקום ומחייכים למערב. איראן בעידן רוחאני תהפוך למדינה שוחרת שלום.

לא נופתע אם בקצב הזה בעוד כמה חודשים נגלה את שמו בין המועמדים לפרס נובל לשלום. במילים אחרות - רוחאני הולך לעשות את כל מה שחמינאי לא יודע לעשות. אז איך הם בכל זאת מסתדרים? "הממשלה שלי לא תהיה ממשלה של פשרות או כניעה", הצהיר רוחאני. הנה מילים שהבוס שלו אוהב לשמוע. מתון איראני? רוחאני גם לא מתכוון לוותר על התמיכה במשטרו של אסד - שבו הוא רואה אינטרס לאומי של איראן. סביר להניח כי 4,000 החיילים האיראנים שבדרך לסוריה לא יישארו בבית עם המשפחות בעקבות התוצאות. לפחות הפיסטוקים בסוריה לא פחות טובים מאלה שבאיראן.

אכזבות גדולות

ממשרדי החוץ במערב נשמעו מאז ניצחונו של רוחאני שלשום הצהרות אופטימיות. הדבר, אגב, לגיטימי. מאז נפילתו של השאה הפרסי ממתין המערב בציפייה גדולה לנפילתו של המשטר האיסלאמי. אבל בבירות העולם יודעים היטב כי ציפיות גדולות מולידות בדרך כלל במזרח התיכון גם אכזבות גדולות. הרדיו הפרסי יתחיל לשדר לנו פתאום בגלים קצרים זמירות נעימות. מן הסתם התזות מכחישות השואה ייעלמו מהבמה והמערב ימצא לעצמו פרטנר שישמח לנהל משא מתן. יש להניח שרוחאני גם יגיע לביקורים בפריז או ברומא, לדוגמה, במסע קידום איראני.

אין ספק שעבור חמינאי לא היתה יכולה להיות בחירה טובה יותר מאשר זו של רוחאני, גם אולי כדי לשנות טקטית את המשא ומתן עם המערב כדי להשיג הקלות חיוניות בסנקציות. זה בנוגע למדיניות החוץ. אך מה אם העם האיראני יחוש מרומה ולא יחוש בתוצאות? כי אז הקלף שאמור להציל המשטר - חסן רוחאני - עוד יפיל אותו לבסוף. וזה אולי הדבר החיובי היחיד שאפשר לראות בניצחונו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully