בעוד החגיגות לרגל סיום תפקידו של סטנלי פישר כנגיד בנק ישראל בעיצומן, ובעוד חסידיו ממהרים לקשור לראשו כתרים בגין הישגיו, מעלותיו וכישוריו, הם בוחרים לשכוח שהרקורד המקצועי של האיש החביב הזה רחוק מלהיות מושלם ומרשים כפי שנדמה לרבים. למעשה, לחובתו של הנגיד היוצא כשלונות כה מהדהדים, הן בארצנו והן בארצות נכר, עד שקשה להבין את הצער על לכתו בטרם סיים את תקופת כהונתו הקצובה.
קודם ההישגים: בשנת 2010 זכה פישר לציון גבוה על תפקודו כנגיד מטעם המגזין "גלובל פייננס" ובאותה שנה הוא גם זכה בתואר "נגיד השנה" מטעם המגזין Euromoney. מעניקי הפרס משבחים את הנגיד על הצלחתו במציאת "שיווי המשקל האופטימלי בין מיתון ואינפלציה", מדיניות שסייעה להתאוששות הכלכלית של ישראל. כמו כן, הנגיד עמד מאחורי החקיקה של חוק בנק ישראל (2010), שנועד בין היתר להבטיח את עצמאותו של הבנק ואי תלותו במערכת הפוליטית. לזכותו של פישר עומד גם המאבק הנחוש המתוקשר להדחת דני דנקנר מדירקטוריון בנק הפועלים, דבר שנועד לחזק יציבותם של הבנקים בישראל ואת אמינותם.
אך הנה תזכורת למקצת הכשלונות שיש לזקוף לחובתו של הנגיד, עוד לפני שנחת בירושלים: בתגובה להצגת מועמדותו של פישר לתפקיד יו"ר קרן המטבע הבינלאומית, אמר מרק וייסברוט, מהמרכז לחקר כלכלה ומדיניות בוושינגטון, את הדברים הבאים: "חלק מהטעויות הגרועות ביותר בהיסטוריה של קרן המטבע נעשו כאשר פישר כיהן שם כסגן יו"ר הקרן". ווייסברוט מונה את המדינות שחוו משבר כלכלי עמוק בעקבות יישום המלצותיה ותכתיביה של הקרן: אינדונזיה, דרום קוריאה, תאילנד, הפיליפינים, רוסיה, ארגנטינה, ברזיל ומקסיקו.
ועוד: צעדי הליברליזציה בשוק ההון ורפורמות הצנע שכפתה קרן המטבע על מדינות אלו קלעו אותן למיתון עמוק וקשה. בהקשר זה זכורה הביקורת הנוקבת שהטיח בפישר ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה, בספרו "אי-נחת בגלובליזציה". שטיגליץ רמז שפישר לא פעל משיקולים מקצועיים טהורים אלא ביקש לקדם את האינטרסים של הממשל האמריקאי. על דברים אלה הוסיף ג'פרי סאקס מהמכון להתפתחות בינלאומית באוניברסיטת הארווארד ואמר כי קרן המטבע פעלה אז כ"מחלת המעיים של הכלכלות המתגבשות; היא הפיצה מיתון ממדינה אחת לרעותה".
למנות נגיד ישראלי - שיהיה קשוב לרווחת האזרחים
חזרה לישראל. מאז 2008 החל בנק ישראל במדיניות של הורדת ריבית, במענה למשבר העולמי הפיננסי. מדיניות הריבית הנמוכה, קבע הנגיד, מנעה את כניסתו של המשק הישראלי למיתון חריף. לזכותו יש לומר כי שורר קונצנסוס רחב בין המומחים לגבי קביעה זו. אך יש לזכור כי צעד זה גם עודד כניסה בלתי מבוקרת של רבים לשוק הדיור, והוביל לעלייה מסחררת במחירי הדיור. היה מקום שהנגיד ייתן דעתו לפתרונות יצירתיים שימנעו תוצאת לוואי חמורה זו או שימתנו אותה, לפחות.
בעיה נוספת היא הגירעון הענק שנפער בתקציב המדינה. כיועץ הכלכלי הראשי לממשלת ישראל, פישר אמור היה לדעת ולהתריע על מדיניות הממשלה שהגדילה את הוצאותיה בלי לשנות מבעוד מועד את תוואי הורדת המס. התעקשותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להמשיך ולדבוק בתוואי זה היא שגרמה לירידה דרסטית בהכנסותיה של המדינה וליצירתו של הגירעון הגדול. פישר היה שם - אך לא פצה פה.
ובעניין אחר: בראיון שנערך עמו לפני כמה ימים, אמר הנגיד היוצא כי אחד האתגרים הגדולים הניצבים לפתחה של ישראל הוא טיפול בשיעורי עוני הגואים. זהו אכן אתגר חשוב ביותר. אך יש לזכור כי בעת שנוסח חוק בנק ישראל, נעמד פישר על רגליו האחוריות כדי למנוע - ללא הצלחה - את הניסיון לכלול את צמצום העוני כאחד מיעדיו של הבנק. אין להתפלא על התנגדותו של פישר. צמצום פערים כלכליים ומיגור העוני מעולם לא היו בראש סדר העדיפויות של גופי האשראי הבינלאומיים. הצלחה בתחום זו אינה מזכה נגידי בנקים בעולם במחמאות ובציונים לשבח. אין גם להתפלא על כך שבתקופתו נדחקו חוקרים שמתמחים בסוגיות של שוויון ופערים חברתיים אל מחוץ לבנק ישראל, ופונו לגופי מחקר המציבים סוגיות אלו בראש מעייניהם.
על ממשלת ישראל לזכור עובדות כאשר היא בוחנת מועמדים ראויים שיחליפו את פישר בתפקיד הנחשק. עליה להתנער מרעיון העוועים לגייס "פרופסור אמריקאי מוערך" שיחליף את הנגיד היוצא. יש לדחות רעיון פתטי זה על הסף; הוא רק מחזק את הרושם שאנו פועלים בדומה לשבט ילידים מרוחק הנופל בקסמיו של מגלה הארצות שמנופף בחורזי זכוכית בוהקים בפניו. ישראל משופעת באנשי ונשות מקצוע מעולים. יש מקום לפיכך לבחור מתוכם אדם הנטוע במקום ושכול מעייניו נתונים לכלכלת ישראל, ובעיקר לרווחת אזרחיה.
הכותב הוא פרופ' יוסי יונה מאוניברסיטת בן גוריון, שעמד בראש צוות יונה-ספיבק שיעץ לראשי המחאה החברתית בנושאי כלכלה וחברה; התמודד ברשימת מפלגת העבודה בבחירות האחרונות לכנסת
לכל הטורים של יוסי יונה בוואלה!
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il