המשבר בקבוצת אי.די.בי הוא מורכב ועמוק. הדיון הארוך אתמול הראה את הכמות הגדולה של הצדדים שיש להם עניין בפרשה. בלטו כמה דברים במהלך הדיון. הראשון, לטעמי, היה ההערה של השופט כי עד למועד הדיון לא הוגשה הצעה רשמית על ידי בעל השליטה באי.די.בי. המשמעות - הסכם דנקנר ואלשטיין אינו הצעה רשמית מבחינת בית המשפט.
לכך יש משמעות, משום שכלי התקשורת הובהלו למסיבת עיתונאים שבמרכזה עמד אותו יהודי מארגנטינה שדיבר על רצונו להזרים כסף באופן מיידי עם קבוצת משקיעים אלמונית, וכעת מתברר שזה לא חלק מהסיפור. האם יש בכך משום להשפיע על הלך רוחו של בית
המשפט? זאת נדע, מן הסתם, רק ביום ראשון בבוקר כאשר יקריא השופט את החלטתו.
לוחות הזמנים הולכים ומתקצרים
הדבר השני היה מעודד מבחינת דנקנר, וזו עמדתו של המשקיף מטעם בית המשפט, עו"ד אולמן, שלפיה הצעת ההסדר הכפוי של מחזיקי האג"ח, שדורשת השתלטות של הנושים על אי.די.בי, היא "לא מאוזנת". הוא מציע לקבוע לקבוצה יעדים נוספים תחומים בזמן ו"להעביר את המפתחות" אם אי.די.בי לא תצליח למכור את כלל ביטוח או לגייס כסף עד חודש אוקטובר הקרוב.
בכל מקרה, לוחות הזמנים הולכים ומתקצרים ונראה שאנחנו מתקרבים לפוטו פיניש בפרשה. סיכוייו של דנקנר לשמור על השליטה באי.די.בי עדיין קיימים, ולראיה - המשקיף שמינה בית המשפט, למרות ביקורת שהיתה לו על צמרת אי.די.בי, מציע הצעה שעדיין משמרת את המצב הקיים. אך ברור שעתידה של אי.די.בי יוכרע כבר בחודשים הקרובים, אם לא בשבועות הקרובים. הכל בכפוף, כמו שאומרים עורכי הדין, להחלטת בית המשפט ביום ראשון הקרוב.
המשבר באי.די.בי הופך לנקודת ציון בתולדות שוק ההון המקומי. במידה רבה הוא מלמד שתם עידן הפירמידות הפיננסיות, וכי אנשי עסקים יתקשו להעמיד מבנים כאלה בעתיד, גם בשל חקיקה שמקדמת הכנסת אבל בעיקר בשל הלקח שנלמד - מי שמעמיד אשראים לחברות כמעט ריקות מנכסים, כמו שהיה במקרה של אי.די.בי אחזקות וגבוה יותר בפירמידה, עלול לעמוד יום אחד בסוף התור בבית המשפט בלי הרבה תחמושת.