ד"ר רג'פ טאיפ ומיסטר ארדואן

הבעיה הגדולה של ארדואן היא קודם כל ארדואן עצמו.

האיש אמנם הספיק להיות ראש עיר (איסטנבול) וראש ממשלה בשלוש קדנציות, אך הסגנון שלו אינו תואם את כישוריו, אם נישאר מנומסים. שלשום בערב, לדוגמה, המפגינים הגיעו לכיכר טקסים באווירה של קרנבל. הם לא חיפשו אלימות, הם חיפשו למחות. ארדואן, מסיבות לא ברורות, ביקש בשני נאומים שונים דווקא לדרדר את המצב וההתבטאויות שלו היו כמו שמן למדורה. ארדואן לא ביקש להיות נחמד. יכול להיות שהוא לא יודע מה זה. לא פלא שמפלס האנטיפטיה כלפיו בטורקיה עולה.

קשה להגיד שהטורקים לא יודעים עם מי יש להם עסק. לטוב ולרע. "ד"ר טאיפ" ידע להצמיח את כלכלת ארצו ואת רווחת האזרח, הוא ידע להעצים את מקומה של טורקיה בקהילה הבינלאומית, הוא ידע לנווט את טורקיה על פי צורך השעה בין מזרח למערב, הוא גם ידע להציג לעולם מודל של דמוקרטיה איסלאמית. אלא ש"מיסטר ארדואן" ידע כמעט במקביל לעצור עיתונאים (יותר מאשר באיראן ובסין), ידע להעביר חוקים שפגעו בזכות האזרח (הפלות ואלכוהול), ובעיקר התייחס בביטול לכל מי שלא מסכים איתו. כולל המחנה שלו.

אנחנו כאן בישראל זכינו להכיר היטב את "מיסטר ארדואן" מאז מסע ההתפרעות המטורף שלו נגד הנשיא פרס בדאבוס ב?2009, עוד לפני הפנינים ששלח לנו בכל הזדמנות אפשרית, ועד לשליחת ספינות "אהבה" לעזה במאי 2010. כעת הגיע תורו של העולם להכיר את הפן הלא חביב באופיו. שני מנהיגים אירופים דווקא הכירו היטב את הצד הפחות נאה של ארדואן: ניקולא סרקוזי, נשיא צרפת לשעבר, ואנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה. שני נציגי אירופה הישנה זכו לראות כיצד מגיב ארדואן כשהוא לא שמח, כשהבין כי האיחוד האירופי לא שש לצרף את טורקיה לאיחוד.

גם היום ארדואן מאשים את כולם חוץ מאשר את עצמו: האופוזיציה שדירבנה את המפגינים, המפגינים הפוגעים בתדמיתה של טורקיה בעולם ללא סיבה ברורה כמובן, ואפילו המשטרה שהפגינה יותר מדי כוח והשתמשה ביותר מדי גז בפיזור ההפגנות. אבל מילת ביקורת אחת על עצמו? על ממשלתו? על המחנה שלו? על ראש עיריית איסטנבול? על המושל של המחוז? חס ושלום. זה ארדואן. ארדואן יכול להיות רק קטגור או קורבן. אין שום דבר באמצע מבחינתו.

ארדואן לא מסוגל להבין שכמעט מחצית מטורקיה, שלא בחרה בו, מבקשת לעצמה טורקיה אחרת ממה שהוא מתכנן. ארדואן מבקש לצבוע את טורקיה מחדש בצבעים שלא כולם רוצים. הוא גם לא מבין שלעם נמאס ממנהיג אחד שמחליט וקובע הכל. בשני העשורים האחרונים רעיון הדמוקרטיה התחבב על העם הטורקי. קשה לו מאוד ללכת אחורה, בטח לא במאה ה?21.

באחד מנאומיו המשתלחים והמתריסים הבהיר ארדואן כי במקום שבו ייעקרו העצים וייהרס מכון התרבות על שם אטאטורק ייבנה מסגד. אין ספק שמחצית מטורקיה אהבה לשמוע את הדברים. לאיש יש גם תומכים. האם במשפט הזה הוא כאילו אותת להפגנת הנגד הגדולה שאותה הוא יארגן במידת הצורך?

בוושינגטון בטח כעת תופסים את הראש. על פי התוכנית, טורקיה אמורה להיות השוטר של האזור. לך תסביר לאמריקנים שאצלנו באזור אין שוטרים, רק שודדים.