אחת לכמה זמן אנחנו מרותקים לסיפור שהתרחש הרחק מכאן. לכאורה לא רלוונטי אלינו, אבל לוחץ על בלוטות רגש ונוגע למכנים אנושיים משותפים. כזה הוא הסיפור על התינוק הסיני, בן יומו, שהושלך אל האסלה וחולץ מתוך צינור ביוב. הסרטון שמתאר את החילוץ, שנראה מופרך במבט ראשון וגם אחרון, התפרסם בשבוע שעבר בכל אמצעי התקשורת בעולם וזכה להתעניינות ולתגובות רבות. הסבריה של האם כי "התינוק החליק לשירותים" תיבלו את הפרשה בקורטוב נוסף של מופרכות.
צפו בחילוץ המדהים של התינוק מהביוב
לחלקים אחרים בגרסתה של האם קל יותר להאמין, לנוכח מציאות חיינו והחברה הפטריארכלית שבה היא חיה: אישה צעירה ולא נשואה, שגילתה באיחור את הריונה ולא זכתה לתמיכה מצד אבי הילד. אם הפרטים האלה נכונים, מדובר בסיטואציה מוכרת. הביולוגיה מייצרת אי-שוויון אינהרנטי בו נשים הן הסובלות מההשלכות לא רצויות של פעילות מינית אקראית. אבל הביולוגיה היא רק חלק מהסיפור, ומצטרפים אליה חינוך, אחריות ומוסר בסיסיים. אף שלגבר יש חלק (כמעט) שווה ביצירת העובר, מעטים הגברים שיגנו על עצמם מפני הריון לא רצוי כאשר מדובר בנטל יומיומי, כפי שעושות נשים.
כשמתברר דבר ההריון, קשה להאמין לקלות שבה גברים מסוימים מתכחשים לחלקם, ועל הדרך "מאשימים" את האישה בקיום יחסי מין עם פרטנרים אחרים במקביל. לו יכולנו להיחשף לדיונים בבתי הדין לענייני משפחה בישראל, היינו נתקלים במקרים רבים כאלה. הגבר מתנער מאחריות וממשיך בחייו - ואילו האישה "תקועה" עם תוצאותיו של לילה חד-פעמי, לפעמים עם אות קלון, ונגררת לדיונים משפטיים ארוכים, מתישים ויקרים מול הגבר המכחיש אבהותו.
כמו אצל החיות בטבע?
כשנחשפתי לראשונה לסיפורו של התינוק הסיני, לבי התכווץ - אבל כמי שילדה השנה לראשונה, מחשבותיי נדדו גם אל האם האנונימית, ורחמיי נכמרו עליה. מותר האדם מן הבהמה, ואישה לא אמורה ללדת לבד, במחשכים. מציאות לא נורמלית מייצרת התנהגות לא נורמלית, והאם הסינית - אמרתי לעצמי - ככל הנראה נקלעה למציאות כזו.
מהטוקבקים, מהתגובות בכתבות שהתפרסמו לאחר פרסום הסרטון, וגם מהתגובות האינטואטיביות של קולגות במערכת, התברר שאני במיעוט. האם עמדה במרכזה של מתקפה. ציבור הגולשים המתעניין בסיפור לא ראה בה קרבן אומלל של הפרשה לצד תינוקה, אלא בת דמותו של השטן. בהמשך דווח כי הצעירה שרויה בדיכאון קשה עקב הביקורת הציבורית הנוקבת עליה.
הסיפור הזה מתכתב היטב עם קטע וידאו אחר שהפך ויראלי בימים האחרונים, המתעד דיון סוער בתכנית טלוויזיה של רשת "פוקס ניוז", בו התנצחה מגישה דעתנית עם שני אנשי תקשורת שמרנים, שמודאגים מהמספר הגבוה של "בתי אב" בארצות הברית שבהם המפרנסת העיקרית או היחידה היא אישה. לטענתם, בית שבו האישה מטפלת בצאצאים והגבר יוצא לעבודה הוא המצב ה"טבעי" ו"הבריא" לילדים. אחד המרואיינים אף הסביר כי בחברה האנושית, כמו אצל החיות בטבע, הגבר הוא המגן והדומיננטי.
מי המפרנס בבית? הדיון באולפן "פוקס ניוז"
למרות אלפי הקילומטרים המפרידים בין העיירה בסין לאולפני הרשת בניו יורק - קל למצוא דמיון בין שני הסיפורים ובתגובות אליהם. בשניהם אנשים נכנעים לרגשות קמאיים וארכאיים; בשניהם רואים את הצאצאים אבל האימהות הופכות שקופות; ובשני הסיפורים - כשזה מגיע לגידול ילדים, אף אחד לא שואל איפה האבא.
מד-וומן - לכל הפוסטים בבלוג