ההצעה האחרונה של נוחי דנקנר לבעלי האג"ח, שתילמד מן הסתם בימים הקרובים, רק מראה את גודל המצוקה השוררת בצמרת אי.די.בי. מצד אחד מגדפים את נציגויות בעלי האג"ח, בייחוד את זו של אי.די.בי פיתוח, ומצד אחר מנסים לדחות את הקץ. דרך ההתנהלות הזו היא בעיקר עצובה, משום שעולה התחושה שמאחורי ההבטחות האלה אין כיסוי.
מצד אחר, אם יש כיסוי מאחורי ההצעה החדשה - להזרים מאות מיליוני שקלים של "כסף חדש" שעד עכשיו לא היה במשחק - ייתכן שכן מדובר בניסיון עם סיכוי גבוה מבעבר לשבור את הברית החדשה בין נציגויות האג"ח. אלא שגורם למוד קרבות בפרשה היה אתמול סקפטי ומריר. "מקווה בשבילו שיש לו את הסכומים האלה", אמר ולא הוסיף.
ההערכות הן כי גם ההצעה החדשה היא חלק ממסך העשן שמיתמר מעל צמרת הקבוצה, בזמן שבפועל ההתפתחות הריאלית האמיתית בסוף השבוע היתה דווקא בהערה קטנה, אבל חשובה, בדו"חות של החברה; הערת העסק חי שהצמידו רואי החשבון לדו"חות אי.די.בי פיתוח אומרת שהם חוששים שהאפשרות שהחברה הזאת - שהיא קו הביצורים המשמעותי ביותר באחזקותיו של דנקנר - תמשיך לפעול כעסק מתפקד היא הסתברות נמוכה. באי.די.בי נלחמו בשיניים ובציפורניים בחודשים האחרונים נגד רישום ההערה הזאת.
ועכשיו, משנרשמה ההערה, היא פתאום הפכה לדברי ההנהלה של אי.די.בי לאיזה עניין טכני. כי היא הגיעה רק מכיוון שקרן ההשקעות יורק ובעלי האג"ח מנסים להשתלט על החברה. אבל רגע, איך בעלי האג"ח בכלל הגיעו למצב שבו הם מסוגלים להשתלט על החברה? זה קרה ככה סתם? לא. ברור שלא. הידרדרות עסקי אי.די.בי בניהול מנהליו של דנקנר הובילה את הקבוצה למצב הזה.
יש הרבה היתממות בחלק מדברי הנהלת אי.די.בי הנוכחית. פתאום קרן ההשקעות יורק היא איזה גוף משחר לרעת המשקיעים, קרן "טורפנית" שבאה להשתלט בנזיד עדשים על הנכסים הנהדרים של הפירמידה, ואילו נוחי דנקנר הוא איזה משקיע תמים. ובכלל, מי שהוא מביא איתו, יד ביד, איזה יהודי מדרום אמריקה שאיש לא מכיר כאן, הוא לא "זר", הוא לא "טורפני". היתממות ומצוקה.
עכשיו הגיעה השעה לתחרות של הצעות על ליבם של מחזיקי האג"ח. בכך אין פסול כמובן, אבל אם יש דבר אחד מעודד בכל הסיפור הזה, הוא שממה שעולה עד עכשיו בעלי האג"ח רוצים לראות תכלס את המזומן ביד, ולכן יבחנו ביסודיות כל הצעה שתשפר את מצבם. גם את הצעתו החדשה של דנקנר. מינופים פיננסיים חדשים כבר לא יעבדו כאן.