שירו של חיים חפר "אדוני השופט" משרטט באיחור של 50 שנים את מצבו של הבית היהודי בהנהגת נפתלי בנט: "אז מכרתי לו בית שלא היה שלי". זה מה שעשתה הנהגת הבית היהודי, היא מכרה לציבור הבוחרים דימוי רענן ואמיץ ונועז וחדשני ומהפכני - בית שלא היה שלה. רק נכנסה לממשלה, והרבנים החשוכים שבו לשלוט בה ובנט מאבד את אחיזתו בסיעה.
הסממן הראשון לרפיון הידיים היה כאשר לא התייצב למערכה בעד מינוי דוד סתיו לרב הראשי. הוא נגרר אחרי הרב חיים דרוקמן והאזין לרבנים הקיצוניים שאינם מפרגנים לאחד משלהם.
מה אירע לו ולתומכיו שרק לפני כמה חודשים חגגו עם הציבור הדתי?לאומי, והכללי בכלל, את הפנים החדשות והיפות של המפד"ל לשעבר? שרצו להיראות כמו זבולון המר הצעיר של שלהי שנות ה?70, ואפילו נמרצים ממנו?
לא רק לרב משוהם היפנו עורף לפי דרישת השמרנים, גם לעצמם. הם תמכו ביוזמת אלעזר שטרן (קדימה) ושי פירון (יש עתיד) להגדיל עד 20 אחוזים את שיעור הנשים בגוף הבוחר ברב הראשי, ומדוע נסוגו? התירוץ הוא שבנימין נתניהו תובע למסור בידיו את מינוי הנשים, ואף שלא מובן מדוע הוא מעוניין בכך אין זה כה בלתי סביר. עוד מאבק כוח וכיפוף ידיים מקובל, לגיטימי. אילו זה היה העניין, היתה נמצאת פשרה מתקבלת על הדעת.
רק שהבית היהודי מכריז כאילו הוא נאבק עם נתניהו ובפועל מנצל את מעורבותו כדי לחמוק כליל ממינוי הנשים. בפועל איילת שקד ושולי מועלם ואורית סטרוק מהבית היהודי הן ח"כיות הרואות כיצד הנהגת מפלגתן נגררת אחרי רבנים שמרנים למעמד של הדרת נשים.
למציאות עגומה זו התייחסה בזעם מוצדק שרת המשפטים ציפי לבני. קודם כל בגלל הדרת הנשים מהגוף הבוחר את הרב הראשי, אבל גם מפני שהיתה בכך הפרת התחייבות מפורשת לתמוך בהצעה אשר הוביל שטרן. תמוה שטרם נשמע קולו של "האח" יאיר לפיד - או מי מנציגי יש עתיד - שיקומו גם הם על רפיסותו של הבית היהודי. למי מחכים?
לבד מדבר אחד, לבני הגיבה על צעדו של בנט בהטלת וטו על הצעתו הראויה מאוד להנהיג רפורמה ברישום נישואים ברבנות. הוא מבקש לאפשר לכל זוג להירשם בפני כל רב המכהן כחוק, וזה נחוץ. בעיקר לנוכח ההתנכלות לזוגות שונים באזורים חרדיים. אך כאשר לבני מטילה וטו על יוזמה ברוכה רק מפני שבנט נהג בחרדה מוגזמת בעניין אחר - היא הופכת את הציבור לבן ערובה. הוא ישלם באיכות חייו את מחיר העימות בין הפוליטיקאים. וטו לא כשר.