עיריית איסטנבול, יחד עם "מפלגת הצדק והפיתוח" בראשותו של רג'פ טייפ ארדואן החליטו לחסל את פארק ג?זי (Gezi) הקטן הצמוד לכיכר טקסים, הכיכר המרכזית בעיר, ולבנות במקומו קניון גדול. העצים ייכרתו, המזרקות ייעקרו, ועוד מרכז קניות יתווסף לשלושה שכבר נמצאים בסביבה. הציבור הטורקי, האדיש בדרך כלל, נאסף להפגין נגד התכנית - וההפגנות פוזרו באלימות ובכמויות גדולות של גז מדמיע. למרות זאת, פעולות המחאה נמשכות ומתרחבות, והמאבק על הפארק הופך לקרב על דמותה של המדינה.
מחאה ציבורית איננה מתחילה ביום אחד. שורשיה של המחאה הנוכחית נמצאים בסדרה של הפגנות ציבוריות שדוכאו ביד קשה, בהן הפגנת הסטודנטים באוניברסיטת METU באנקרה, הפיזור הנוקשה של צעדות האופוזיציה ביום הנוער הלאומי, ורק לפני חודש, ההתקפה האלימה על מפגיני ה-1 במאי.
הקשיחות שבה דוכאו ההפגנות הללו עברה לכאורה ללא תגובה ציבורית, למעט מאמרים זועמים של עיתונאים ביקורתיים. אולם הזעם הלך והצטבר, והקיף חלקים גדלים והולכים בציבור. כבר לא מדובר רק בכמאליסטים הוותיקים, תומכי הרפובליקה החילונים. המחאה בפארק מחברת יחד חילונים ואיסלאמיסטים, ארגוני עובדים ואוהדי קבוצות כדורגל, כורדים וטורקים.
תחילה השתתפו במחאה בפארק כמה צעירים "מחבקי-עצים" לצד תושבי הסביבה שישבו במעגלים בפארק, ובילו שם את הלילה בשירי מחאה בסגנון "Haydi Barikata" ("קדימה למתרסים" שיר פועלים ותיק). אתמול (שישי) לפנות בוקר הקיפו כוחות משטרה את הפארק, והתנפלו על החבורה בירי גז מדמיע. בבהלה נפגעו רבים, וחלקם, כך דווח, נפגעו בראשיהם מרימוני גז בכינון ישיר. לאורך שעות הבוקר והצהריים המשיכו השוטרים לרדוף אחרי מפגינים עיקשים. חלקם ברחו לתוך תחנת הרכבת התחתית של כיכר טקסים, וגם לשם הגיעו רימוני הגז וסילוני המים. בין הנפגעים - חברי פרלמנט ממפלגות האופוזיציה, עיתונאים, צלמים ואישי ציבור.
במהלך הלילה הצטרפו להפגנות מאות אלפים נוספים באיסטנבול, באנקרה, באיזמיר, באדירנה ובמקומות אחרים. הם התאספו בפארקים ובכיכרות, צעדו עם לפידים וקראו להתפטרות הממשלה. אלה שהעדיפו להישאר בבתים ביטאו את הזדהותם בהקשה על סירים ומחבתות, ובכיבוי והדלקת האור בבתיהם. המשטרה המשיכה לפזר הפגנות בכוח, וכדי למנוע את התפשטותן הוטל איפול תקשורתי חלקי ונסגרו גשרים וכבישים ראשיים באיסטנבול. לפנות בוקר חצו אלפים ברגל את גשרי הבוספורוס הגדולים כדי להצטרף למחאה בפארק.
תחילה הופנה הזעם לעבר קדיר טופ?ב?אש, ראש העיר איסטנבול שכהונתו מלווה בשמועות עיקשות על שחיתות נרחבת - אולם מהר מאוד החלו המוחים להפנות את כעסם גם כלפי הממשלה והעומד בראשה. לכאורה אין לארדואן ולמפלגתו כל קשר להחלטה לחסל את הפארק, אך במקרה זה הכתובת מוצדקת. במהלך השנים בנה לעצמו ארדואן שם של ראש ממשלה המתערב בכל החלטה עירונית הקשורה לאיסטנבול בניית הגשר השלישי בין אסיה לאירופה, הקמת שדה תעופה שלישי, חפירת תעלה נוספת מהים השחור במקביל למיצרי הבוספורוס, הקמת מסגד ענק בלב איסטנבול ועוד. לכל המעורבים ברור שהחלטה כזו, לשנות את פניה של הכיכר המרכזית בעיר ולהקים קניון נוסף במקום הפארק השלו, לא נעשתה ללא מעורבותו הישירה ואישורו.
ייתכן שגם המהומה הזאת תדעך בסופו של דבר. ייתכן שלא תצמח ממנה להבה גדולה. ראש הממשלה וצוותו קשובים מאוד לקול ההמון, עורכים סקרי דעת קהל בצורה אובססיבית ומנתחים כל תנודה קלה בגישות הציבור. ייתכן מאוד שעם גבור המחאה יחליט ראש הממשלה לסגת נסיגה טקטית, יכנס מסיבת עיתונאים ויציג את עצמו כמי שבא להציל את עצי הפארק מגרזנו של הכורת.
ובכל זאת, הפעם האווירה שונה. הזעם הגואה, תחושת הזלזול ברצונותיו של הציבור, הפגיעות החוזרות ונשנות במפגינים, כל אלה יובילו לשחיקה קשה בתמיכה במפלגת השלטון. ייתכן שבפארק ג?זי, פינת החמד הנשכחת בלב העיר, החלה הספירה לאחור לקראת קץ שלטונו של ארדואן.
הכותב, פרופ' דרור זאבי, הוא מומחה לטורקיה במחלקה למזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון
