מחיקת דגל הגאווה בבית ספר לאומניות באחד היישובים בדרום, ממשיכה לעורר גלים של תגובות מצד תלמידי כיתה י"א ובני משפחותיהם. התלמידה שעומדת במרכז הפרשה, אשר כל "חטאה" היה ציור על הקיר במסגרת פעילות כיתתית, סובלת מהתנכלויות מאז. "חלק מהכיתה שלא אהב את זה ממשיך לכנות אותי בכל מני שמות". היא אינה מתחרטת לרגע על המעשה, וטוענת שכבר "התרגלה" להקנטות, שלדעתה יימשכו גם בעתיד. בעקבות פרסום הפרשה, ביקשו גורמים שונים ליצור קשר עם הנערה כדי לתמוך בה, ובהם ארגוני קהילות גאות וגורמי חינוך.
"אני רוצה להבהיר משהו", אמרה בת כיתתה של הנערה, "אין לי שום דבר נגד נטיותיה, להיפך. יש במשפחה שלנו הומו ואנחנו מקבלים אותו כמו שהוא". לדבריה, "בבית הספר שלנו יש לא מעט תלמידות ותלמידים בעלי נטיות שונות ואנחנו חברים טובים שלהם ומקבלים אותם בלי שום הסתייגות. יתרה מזאת, כשהיינו במשלחת לפולין, נשאנו את דגל הגאווה לצד דגל ישראל וראינו בכך מעשה טבעי. במקרה הזה, מדובר בהתגרות לשמה בחלק מסוים מהכיתה, שכולל גם תלמידים דתיים ומסורתיים וקשה לו לקבל שציור כזה הוא חלק מקישוט הקירות".
הורי התלמידים, שנסחפו גם הם אל תוך הוויכוח, הביעו דעות חלוקות, ולא תמיד סובלניות, על שיטת הפעולה של בית הספר. "היו צריכים מראש להגביל את התלמידים לגבי הציורים שלהם, בייחוד אם ידעו שישנה אפשרות שהנושא הזה יעלה ויונצח", הסביר אחד האבות. אב אחר אמר כי מדובר בתלמידים בוגרים, בעלי חשיבה עצמאית ויכולת אישית גבוהה מאוד, המסוגלים לקבל בעצמם החלטה מה נכון להציג ומה לא. "אם זאת דרך של מי מהם להתבטא, אין בכך שום פסול", טען. עם זאת, בקרב התלמידים נשמעה נימה של ביקורת כלפי הצעדים בהם נקט בית הספר, כדי להביא למחיקת הציורים מהקירות. "אמנם קיבלנו החלטה באופן עצמאי, אבל נאמר לנו שהציורים ממילא ימחקו", סיפר אחד מהם. תלמידה אחרת ציינה שהיא ביקשה לכתוב שני משפטים וסיפרה על כך למורה, אך שמעה ממנה כי אין מקום לכתיבה אישית כקישוט על הקיר.