שוויון בנטל. מאז הקמתה לא היה במדינת ישראל שוויון בנטל. בימים הקשים ביותר של מלחמת השחרור בניהם של כמה מעשירי הארץ נסעו ללמוד משפטים באוניברסיטאות באנגליה, וכעבור שנים חזרו לישראל ולימדו אותנו על שוויון ועל דמוקרטיה.
אחרים מאותה תקופה ישבו בבתי הקפה בדיזנגוף בתל אביב, ואגב שתיית אלכוהול ניתחו את מהלכי הקרבות על מפיות שולחן קטנות; אותם אלה שבחלוף השנים הסבירו מעל כל במה שצה"ל הוא צבא כיבוש, שמאיר הר ציון ולוחמי ה?101 היו חמומי מוח ושהמתנחלים הם מטרד לשלום. בתולדות העם היהודי היו תמיד קבוצות קטנות של אנשים שנשאו על גבם את משא האומה, ולא חשו שהם "פראיירים".
כפייה דתית. איש לא הכריח את דוד בן?גוריון לפטור את תלמידי הישיבות משירות צבאי. אילו בן?גוריון היה עומד בתוקף על שירותם, במציאות של אותם ימים רובם הגדול של החרדים היה מתגייס לצבא.
בן?גוריון וכל ראשי הממשלה שאחריו שיחררו את החרדים משירות צבאי מתוך שיקול ציני: במחיר נמוך יחסית נקנו קולות החרדים ונציגיהם בכנסות ישראל.
היה נוח לנהל קואליציות פרלמנטריות כשיש קבוצה מגובשת של חברי כנסת חרדים שאינם מתערבים ומפריעים למהלכים צבאיים, מדיניים וכלכליים שהתקבלו בלשכות ראשי הממשלה. גם בימים שבהם המפלגות החרדיות היו מחוץ לקואליציה, המשיכה ההנהגה לפזול אליהם כרזרבה פרלמנטרית לעת מצוקה.
הפוליטיקה היא יישום של תורת המשחקים בניסיון להגיע לפשרות שמקבלות תוקף של חוקים. את "חברת הלומדים" לא הקים החזון?איש, אלא ראשי ממשלה בישראל וחברי כנסת שמימשו את המשחק הדמוקרטי עד תומו, משחק שבשמו, היום, באבחת חרב מבקשים לשנות מציאות רבת שנים.
גדוד נצח יהודה. זהו אחד מגדודי צה"ל הקרביים שבו משרתים חיילים חרדים. איני רוצה לפגוע בחיילים טובים ומסורים שמקדישים שנים לשירות העם, אך התקבל אצלי הרושם שרבים מהמשרתים בגדוד נפלטו ממסגרות הלימוד החרדיות במקומות מגוריהם.
אין מדובר בגרעין הבסיסי והרחב של לומדי התורה שהיא גם אומנותם. עבור הציבור החרדי הצטרפותם לגדוד היתה בבחינת פתרון מצוין, שיאפשר את שילובם של בוגרי הגדוד בשוק העבודה.
שילוב בשוק העבודה הוא בעל חשיבות מיוחדת עבור משפחות מרובות ילדים בישראל. עוני מבחירה לא מתאים לרוב - בוודאי בעידן שבו יש פתיחות וחשיפה לאורחות החיים של כלל החברה הישראלית. עם זאת אין כל קשר בין שירות צבאי לשילוב בשוק העבודה. תפקידו של הצבא אינו להקנות הכשרה מקצועית. לצורך כך יש משרדי ממשלה.
חיבור החרדים אל ההוויה החברתית והתרבות הישראלית הוא סיסמה מופרכת שמנסה להחזיר את החברה הישראלית אל שנות ה?50, שבהן המדינה וצה"ל נתפסו ככור היתוך שאמור לייצר "ישראלים חדשים".
כור ההיתוך נכשל, וטוב שכך. החברה הישראלית של ההווה היא חברה פלורליסטית, רב?תרבותית ומעניינת מאוד. תרבות המחלוקת היא אבן מסד בהוויה היהודית לדורותיה.
הציבור החרדי בישראל כבר הפנים כי המטוטלת נעה לכיוונו מתוך ציפייה שישתתף בחובות המוטלות על אזרחים מקבלי זכויות.
כל בר דעת יודע שאין עוד ארוחות חינם במשחק המטלות והזכויות במדינת ישראל. לדמוקרטיה יש לעיתים התנהלות מתעתעת. כדאי לשים לב אליה, להפנים אותה ולהתגמש בהתאם. פחות סיסמאות ויותר תבונה יועילו בפתרון הסוגיות שבמחלוקת הנוכחית.