תעריפי הנסיעה במוניות המיוחדות (ספיישל) ובקווי השירות יעלו בשיעור של שישה אחוזים, בהתאם לצו הפיקוח על מצרכים ועל שירותים שנחתם על ידי משרדי האוצר והתחבורה. עם עליית מחירי המוניות, עלינו לחשוב שוב על מהי דמוקרטיה ללא חופש תנועה, וכיצד אוכלוסיות מוחלשות שאין ידן משגת את הכספים האדירים לתנועה ממקום למקום יכולות לנסוע בשעת חירום לבית החולים או לצרכים אחרים.
התחבורה הציבורית עדיין מסובכת, מוגבלת ואף אינה פעילה בשבת. בהיעדר תחבורה ירוקה ציבורית סדירה מונית היא כמעט האפשרות היחידה שמאפשרת לנסוע ממקום למקום בדחיפות. על המדינה לחשוב מחדש על תפקידה אל מול אזרחיה במימוש חופש התנועה ממקום למקום, על אחת כמה וכמה כשהסטטוס קוו הופר. וזאת אינה שאלה רק של חילונים אלא גם של דתיים - מכיוון שפיקוח נפש דוחה שבת.
לכמחצית ממשקי הבית במדינת ישראל אין רכב פרטי בבעלותם, והמשמעות היא שדווקא הם נאלצים להישאר בבית ללא יכולת להשיג תחבורה של מוניות לנוע ממקום למקום. יש להודות: למרבה הצער, לישראל אין יכולת אמיתית לפתח מערכת תחבורה בת קיימא, שהיא מרכיב הכרחי ומרכזי בכל חברה מתקדמת.
השוק הפרטי של המוניות מתקן את עצמו
בעבר רק עשירים נסעו במוניות, אבל במציאות הישראלית הנוכחית אין מדובר במותרות, אלא דווקא בפיקוח נפש. רבים המקרים שבהם אזרח זקוק למונית, כשהוא לא יכול לעלות על אופניים, על אוטובוס ועל מכונית פרטית. לנוכח עליית המחירים המתמדת של המוניות, יש לחשוב מחדש על הנזקקים לשירותן. כיצד הם יוכלו לקחת את יקיריהם לבית החולים?
השוק הפרטי של המוניות נע ומתקן את עצמו בהתאם לעליית מחירי הנפט בעולם, ובהתאם למחירי הדלק בישראל. אך עלינו לזכור שאפשר להתערב בו ולשנות אותו. המדינה יכולה לבוא לקראת האזרחים ולדאוג להם בסובסידיה זו או אחרת, שהרי גם נהגי המוניות יסבלו כשאזרחים מוחלשים רבים לא יוכלו לעלות על רכבם, בדיוק כמו אותם זקנים ועניים שמקבלים מרשמים לתרופות, אך מכיוון שידם אינה משגת, אינם קונים את התרופות הנחוצות. את הנתונים הללו אנו מגלים בדו"ח השנתי, שמראה מהו המרחק בין המרשם לבין הקנייה.
נחמה קטנה אפשר אולי למצוא לכאורה בכך שהתוספת שנהגי מוניות גובים עבור נסיעה מנמל התעופה בן?גוריון לא תעלה ותישאר חמישה שקלים. אבל הליבה של צרכני המוניות אינה דווקא אלו שנוסעים לחו"ל, אלא אזרחים שנזקקים ברגעי חירום למונית ספיישל בהיעדר תשתיות תחבורה נאותות באזורי מגוריהם.
עלינו לזכור כי דלק הוא מוצר יסודי, כמו לחם, חלב ומים. עליות המחירים ברכבות ובאוטובוסים, שמתווספות לעליות המחירים במוניות, הופכות את החיים בישראל לקשים מנשוא עבור אזרחים רבים. איך דרך אחרת להסביר זאת, בייחוד כשהשכר עצמו נשחק ואין התאמה בין רמת החיים היורדת לבין מחירי הנסיעה. כששר האוצר יאיר לפיד הבטיח הבטחות למעמד הביניים, הוא בטח לא התכוון לעליית מחירי הנסיעה הללו, שמגבילה את תנועת האזרחים.