פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תנו להתנדב בארץ הזאת

      בעוד הפוליטיקאים נאבקים לגרור את תלמידי הישיבות לבקו"ם, מבקשים אלפי נערים לתרום שנת שירות נוספת למדינה - אך צה"ל לא מאפשר להם. עופר גוטמן קורא להגדיל את המכסות

      סוגיית השוויון בנטל וגיוס תלמידי הישיבות, שעמדה במרכז מערכת הבחירות, ממשיכה לתפוס את מרכז סדר היום גם כעת, לקראת אישור המלצות רפורמת הגיוס של ועדת השוויון בנטל. בסבך הקונפליקט עומדת השאלה האם צה"ל באמת ערוך למספר הגדול של האברכים שיתדפקו על דלתות הבקו"ם, והאם אנו בפתחו של שבר גדול בקרב החברה החרדית וביחסי דת ומדינה.

      על רקע הפולמוס הגדול, לא נשמע קולה של מהפכה תודעתית שמתחוללת מתחת לפני השטח בחברה הישראלית הכללית. זו מהפכה לה שותף דור שלם של צעירים, שלא רק רוצים לשרת ולתת מעצם לצה"ל - אלא אף רוצים לתת יותר. הרבה יותר. הטרנד החדש הזה הגיע לממדים כאלו, שיישנם יישובים רבים בישראל שבהם יותר ממחצית משכבת המתגייסים, מסיימי כיתות י"ב, מגישים בקשות להתנדב לשנת שירות טרם גיוסם לצה"ל. מרביתם, אגב, עם תום שנת ההתנדבות, יתגייסו ליחידות קרביות וישרתו שירות צבאי מלא ומשמעותי.

      מדובר באלפי צעירים שמבקשים לדחות את שירותם בצבא בשנה אחת בלבד - לא כדי להתחמק, לא על מנת להשתמט, אלא בשביל לתרום ולתת עוד שנה מהחיים לטובת החברה בישראל. עבור מתנדבי שנת השירות, או השי"ן-שי"נים, כפי שנוהגים לקרוא להם, ציונות היא לגמרי לא מילה גסה. אם בעבר, הבקשות להצטרף למסלול שנת השירות הגיעו רק מידם של בוגרי ומדריכי תנועות הנוער, שביקשו להמשיך עוד שנה בתנועה כמדריך ובמקביל להתנדב בחברה, הרי שכיום התופעה הזו חוצה גבולות הרבה מעבר לכך. אותם אלפי בני נוער מכל רחבי הארץ המגישים בקשות להתנדב לשנת שירות בארגונים ועמותות שונות עושים זאת מתוך בחירה חופשית, שליחות ורצון לעשות משהו שישנה את פני החברה הישראלית - פשוט כי אכפת להם מהמקום הזה.

      חיילים בוגרים יותר

      אלא שלמרבה האירוניה, למרות התרומה האדירה של מתנדבי שנת השירות לחברה, בשנים האחרונות רק כ-1,800 מהפונים מכל רחבי הארץ זוכים לקבל אישור לדחיית השירות ולצאת לשנת ההתנדבות הזו. הסיבה: משרד הביטחון אינו מוכן להגדיל את ההקצאות לשנת השירות בטענה שהצבא זקוק לבני הנוער כחיילים, והוא זקוק להם ללא שיהוי. זוהי טענה אבסורדית, מאחר וכמעט כל אותם צעירים מגיעים בסופו של דבר לצבא לשירות מלא, אמנם באיחור של שנה - אך לאחר שנה של התנדבות קהילתית ועשייה חשובה למען החברה. בכך הם משרתים את המדינה פעמיים - גם אזרחית וגם צבאית. ואם רוצים למנוע מצב שבו נוצר בשנה אחת מחסור נקודתי בכוח אדם, אפשר להגדיל את המכסות באופן מדורג, על פני כה שנים, כמה מאות או אלפים בכל שנה.


      על תרומתם של מתנדבי שנת השירות לקהילה אין ויכוח - התוצאות מדברות בעד עצמן. כך למשל, העמותה שבניהולי מפעילה 45 מתנדבי שנת שירות בירושלים, שבפעילותם עוזרים לשנות את המציאות החברתית של אלפי ילדים בשכונות מוחלשות בעיר. מתנדבי שנת השירות מהווים כבר עשר שנים את הרוח החיה, סם החיים של העמותה. הם פועלים בבתי הספר, במרכזי למידה והעשרה ובמרכזים הקהילתיים, ומפעילים אירועים רבים לתושבים בתקופות החגים. כמי שמלווה את פעילותם בשנת השירות, אין לי ספק שהם מגיעים לצה"ל בוגרים יותר ורציניים יותר, אחרי שחוו חיי קהילה במשך שנה שלמה מחוץ לבית הוריהם ונחשפו להיבטים בחברה הישראלית שלא בטוח שכל אחד מהם מכיר בתוך הבועה בה גדל. הצבא מרוויח משנת השירות חיילים בוגרים יותר המגיעים עם יותר ניסיון חיים; החברה הישראלית מרוויחה שנת התנדבות טרום-צבאית; והצעירים המתנדבים לומדים מהו ערך הנתינה, מהווים מודל לחיקוי בקרב הילדים ובני הנוער שאיתם הם עובדים ומקבלים הרבה ניסיון לחיים בשנה הזו.

      חייבים להקשיב לשטח. חייבים להגדיל משמעותית את התקנים לשנת השירות. אם בתוך חמש שנים נגיע ל-20 אלף מתנדבי שנת שירות שייצאו למשימה התנדבותית בכל חלקי החברה הישראלית לאורך כל המדינה, נוכל באמת לחולל מהפיכה אדירה ולשנות משמעותית את המציאות החברתית פה. זה אפשרי, צריך פשוט להחליט שעושים - ויפה שעה אחת קודם.

      הכותב, עופר גוטמן, הוא מנכ"ל עמותת JVP בקהילה מיסודו של אראל מרגלית, הפועלת לשינוי המציאות החברתית בישראל