באחרונה החליט בית המשפט לשלוח לכלא שתי מטפלות שהתעללו בדיירי מוסד לאנשים עם מוגבלות שכלית ונפשית. השתיים ניצלו את כוחן כדי לאלץ את החוסים לבצע זה בזה מעשים מגונים ומעשי סדום. החלטת בית המשפט בפרשה זו נמסרה יום אחד בלבד אחרי שנודע על מותו של חולה סכיזופרניה ששהה בבידוד במוסד אחר. לפי מצלמות האבטחה, האדם נופף בידיו וניסה להזעיק עזרה לפני מותו, אך ללא הועיל. איש לא ראה, איש לא שמע את זעקתו.
מקרים מצערים וטראגיים אלה הם רק חלק משורה ארוכה של אירועים שבהם זכויותיהם של חוסים במוסדות נרמסים על בסיס קבוע, ונגרמות להם פגיעות פיזיות ונפשיות עמוקות דווקא על-ידי אלה שאמורים לשמור עליהם ולדאוג לבריאותם ולטיפול בהם.
למרבה הצער, חיים במוסד סגור הם נחלתם של רבים. על פי נתוני משרד הרווחה, במוסדות ובהוסטלים שבאחריותו שוהים היום כ-12,500 אנשים הסובלים ממוגבלות שכלית-התפתחותית, מוגבלות גופנית או אוטיזם (לא כולל קשישים עם נכויות שנמצאים במוסדות גריאטריים). רק אחד מתוך כל תשעה אנשים עם מוגבלות שנמצאו זכאים למסגרת דיור מוגנת זוכה לדירה בקהילה. מאות רבות של בעלי מוגבלות נפשית שוהים במשך שנים במוסדות פרטיים וממשלתיים שמשרד הבריאות הוא הגורם המממן והמפקח עליהם: לפחות 13,000 איש במדינת ישראל חיים את מיטב שנותיהם במוסדות מרוחקים, מבודדים ומוזנחים.
מדיניות מהמאה ה-18
בישראל עשרות רבות של מוסדות המיועדים לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, גופנית ונפשית. חלקם ממשלתיים, חלקם פרטיים. רובם קיימים עשרות שנים, מעין שרידים למדיניות הפרוטקטיבית של תחילת ימיה של המדינה, זו שרווחה גם בעולם כבר במאות ה-18 וה-19, לפיה "הפיתרון" לאנשים עם מוגבלות הוא אשפוזם במוסדות. מדיניות זו מתעלמת מזכויות האדם הבסיסיות של האנשים עצמם - לאוטונומיה, לחופש תנועה, לפרטיות ולכבוד עצמי. האנשים הללו לא חגגו איתנו את יום העצמאות האחרון. גם ב-364 הימים האחרים של השנה, הם היו נעולים מאחורי סורג ובריח.
הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות במשרדי הרווחה והבריאות ישנו את המדיניות הנהוגה מן היסוד, יסגרו באופן הדרגתי את עשרות המוסדות הקיימים עדיין בישראל ויפתחו תחתיהם דירות בקהילה שיהיו מיועדות לאותם אלפים רבים שכיום מנועים מחיי קהילה, רק בגלל מסגרת המגורים שהמדינה כפתה עליהם. עלינו לשאוף לשילוב אמיתי של אנשים עם מוגבלויות בכל תחומי החיים, כדי לאפשר לכל אחד מהם לצאת ולטייל בפארק הציבורי או במרכז העיר, ליהנות ממופע סטנד-אפ או להגיע לחוג במרכז הקהילתי.
כל אחד יכול וזכאי להיות ולהרגיש עצמאי, גם אם הוא נזקק לתמיכה ולסיוע בהגשמת המציאות והחלומות שלו. זוהי התפיסה שבעטיה בחרנו להגיד לציבור: לא עוד הפרדה והזנחה. אנחנו רוצים חברה אחת, רב-גונית, תוססת, מעניינת, איכותית; חברה שחברים בה אנשים עם וללא מוגבלות, חברה שבה ילדים אינם מפחדים מאנשים עם מוגבלות מורכבת, כי הם רגילים לראותם ברחוב, בסופרמרקט, במקומות העבודה של ההורים.
במדינות רבות בעולם, בעיקר באירופה ובצפון אמריקה, נסגרים כיום אחרוני המוסדות. ממשלות רבות עשו צעדים נחושים כדי להפסיק את ההפרדה, ולקרב אנשים עם מוגבלות לקהילה הכללית, ואת הקהילה - אליהם. לאחר שהוקמה ממשלה חדשה בישראל, ושרים חדשים נכנסו למשרדי הרווחה והבריאות, אנו יוצאים בקריאה - זוהי שעת הכושר שלכם. קחו צעד אמיץ, וצרו את המהפכה הנדרשת בפועל. הצהרות יפות הן נחלת העבר, עכשיו הגיע זמן המעשה.
הכתבת, שירה רודרמן, היא מנכ"לית קרן משפחת רודרמן הפועלת לשילוב בעלי מוגבלויות בחברה. הקרן מנהלת בימים אלו את קמפיין "בית בקהילה - מפתח לחיים" לסגירת המוסדות הסגורים והעברת החוסים לדיור בקהילה