קרי אופטימי, המציאות מורכבת יותר

הסיבוב הרביעי של מזכיר המדינה ג'ון קרי במזרח התיכון מסתיים היום בירדן, בפגישות עם המלך עבדאללה ועם הנשיא הפלשתיני מחמוד עבאס. הפגישות הללו לא ישנו את העובדה שהמאמץ האמריקני להתניע את התהליך המדיני ולקדמו קידום של ממש - אינו עולה יפה. מסביבו מסבירים שאין זה הסיבוב האחרון וביוני כנראה יהיה הביקור המכריע. האם ההזדמנות שהעניק לו אובאמה מוצתה ללא פריצת דרך, או שמא יצליח להושיב את הצדדים עם מלך ירדן למפגש מצולם שלאחריו ייפתח מו"מ?

איש אינו מפתח תקוות גדולות מדי, ואם יוסכם על ראשיתו של תהליך, בלי תנאים מוקדמים, או תוך כדי קבלה חלקית של התנאים המוקדמים הללו על ידי ישראל, זו תהיה הפתעה של ממש. קרי משדר אופטימיות.

מעודד מביקור שרי החוץ הערבים בוושינגטון ומהודעת ראש ממשלת קטאר ושר החוץ שלה על הנכונות לחילופי שטחים בין ישראל לבין המדינה הפלשתינית שתקום, הוא מאמין שנפתח חלון הזדמנויות. הוא גם סבור כי מדובר, כרגע, בהזדמנות הנובעת מעמידתן של כמה מדינות אל מול החזית האיראנית?סורית.

הוא זוכר את הקואליציה הערבית של מלחמת המפרץ הראשונה, ומאמין שמפגש האינטרסים שנוצר אז, אל מול הפלישה העיראקית לכוויית, חוזר כעת: מדינות המפרץ וערב הסעודית, ירדן, מצרים, אש"ף, ואפילו חמאס, מוצאים עצמם, יחד עם ישראל, אל מול ציר איראן?סוריה?חיזבאללה.

הוא מאמין שאפשר לייצר משהו חדש, והדבק הטוב ביותר הוא האויב המשותף. קרי סבור שממשלת ישראל הנוכחית נוחה להסדר מקודמתה ומשוכנע כי אם אכן יתרחש מהלך מדיני, תקפוץ מפלגת העבודה על העגלה ותנטרל את התנגדות הבית היהודי, אם תהיה כזו.

קרי נחוש, כרגע, ללכת על מו"מ רק על גבול הקבע של המדינה הפלשתינית ועל הסדרי הביטחון הנדרשים בין שתי המדינות, ולאחר שהצדדים יגיעו ביניהם להסכם מלא בנושאים אלה להמשיך לדון בנושאים האחרים - ירושלים, פליטים והתנחלויות - תוך כדי שבירת העיקרון הישן של "דבר אינו מוסכם כל עוד לא הוסכמו כל הנושאים שעל סדר היום". כל מה שיוסכם יונח בצד ולא יהיה פתוח לשינויים בשל המשא והמתן בנושאים האחרים.

מזכיר המדינה מאמין שהנשיא עבאס יקיים את הבטחתו אשר לפיה אם תתקבל בעצרת האו"ם ההחלטה להכיר בפלשתין כמדינה משקיפה, יוותר על תנאיו המוקדמים לקיום מו"מ (הבטחה שהופרה על ידיו בעקבות פרסום כוונת ממשלת ישראל לבנות באזור E1). הוא מאמין שנתניהו יוכל להגיע להסכמה לגבי גבול קבע, גם אם המחיר יהיה דחייה ארוכה של חלק מן המימוש.

להערכתי קרי אופטימי מדי. קשה לי לראות הסכם קבע לגבי הגבול, בייחוד משום שבלתי אפשרי לנתק את הגבול משאלת ירושלים, ובעקבותיה את העיסוק בנושא הפליטים. אני מקווה שהוא צודק, ומייחל להצלחתו.

אבל חשוב שאם אכן ייפתח תהליך מדיני, תהיה אפשרות נוחה לצדדים לצאת מערוץ הקבע אל ערוץ הסדר הביניים, אשר נראה לי מעשי יותר בהתחשב במציאות. שאם לא כן, עלולה האכזבה להוביל לשבר.