בתאריך 30 בספטמבר 2000 הקרינה בפעם הראשונה תחנת הטלוויזיה הציבורית של צרפת, "פראנס 2", את התמונות ואת דברי הקריינות, ששודרו מאז אלפי פעמים בתחנות הטלוויזיה ברחבי העולם, ובכלל זה מדינות ערב. השבוע התברר שוב - הפעם רשמית - כי מדובר בעלילת דם מודרנית. ג'מאל א?דורה ובנו מוחמד א?דורה נראו בתמונות הללו כשהם כורעים מבוהלים ומפוחדים מאחורי חבית בצומת נצרים. אש נורית עליהם לכאורה מהעמדה הישראלית הסמוכה, ושארל אנדרלין, הכתב הראשי של התחנה בירושלים, מקריין על רקע תמונותיו של טלאל אבו רחמה (הצלם המקומי של התחנה בעזה): "...מוחמד מת, ואביו פצוע קשה..."
זו היתה נקודת הפתיחה של פרשת א?דורה, שנופחה למימדים מפלצתיים וסיפקה לפלשתינים את "האקדח המעשן" - את "ההוכחה" שהישראלים הם רוצחי ילדים. אלה היו התמונות שהפכו לסמלה של האינתיפאדה השנייה.
מוחמד, כך התברר לימים, לא מת, לפחות לא בתקרית הזאת. עוד התברר כי חלק מן הפציעות ומן הצלקות של אביו, שתואר כמי שנפצע קשה בתקרית, נגרמו בשל תקיפתו על ידי פלשתינים ב?1992 ובשל ניתוחים שעבר בעקבות התקיפה בבית חולים ישראלי. אלא שהוועדה שמינה השר משה יעלון, שממצאיה פורסמו השבוע, לא "גילתה את אמריקה". היא רק העניקה את החותמת הרשמית מטעם המדינה לממצאים המחשידים הרבים, שעליהם הצביעו כמה דון קישוטים, שנלחמו ללא לאות בטחנות הרוח, ולאורך כל הדרך טענו שמדובר בסיפור שקרי, שמכונת התעמולה הפלשתינית רתמה אותו לצרכיה.
הראשון שקם וניסה כמו באגדה על הילד ההולנדי לשים את האצבע בסכר, כדי לעצור את זרם השקרים ואת הדם שנשפך בעקבותיו, היה הפיזיקאי נחום שחף מרמת גן. כמעט כל מה ששחף טען אז, כשיום טוב סמיה, אלוף פיקוד הדרום באותם ימים, מינה אותו לראש צוות הבדיקה הצה"לי, קיבל עכשיו, באיחור של 13 שנים, את החותמת הרשמית של המדינה.
שחף, שרק לפני עשור הוצג כתימהוני והזוי, צדק כמעט בכל: בדיקת סרט הצילום הגולמי על ידי ועדת הבדיקה הממשלתית לימדה כי בסוף הסרט, בקטע שלא שודר, הילד נראה חי וספק אם נפגע בכלל; חומר הגלם של "פראנס 2" לא מראה דם על הקיר, על הקרקע או על החבית. בעוד ג'מאל טען שספג פגיעות מ?10 עד 12 כדורים, בסרט לא רואים פציעת כדור או טיפת דם אחת על גופו, וקיים ספק רב אם בכלל נורו יריות לעבר השניים מהעמדה הישראלית.
שרשרת של סירובים
שחף (67), שטען כבר לפני שנים שהקלטת שתיעדה את מותו לכאורה של הילד מוחמד א?דורה מבוימת, זכר השבוע את כל מי שסייע לו במערכת והאמין לו, אך גם את אלה במשרד החוץ, בצה"ל ובמשטרה, ששמו לו רגליים וסירבו לסייע לו.
כשפרשת א?דורה התפוצצה, שחף היה פיזיקאי מבריק עם רקורד עשיר. בין השאר נרשמו על שמו פיתוח של מזל"ט, מערכת לשיקוף קירות ושיטה לדחיסת וידיאו, שעליה זכה בפרס משרד המדע. הוא ראה את הדיווח על מוחמד א?דורה בטלוויזיה והשאיר הודעה ליום טוב סמיה, אלוף פיקוד הדרום. שחף ביקש ממנו לא להרוס את הקיר שלידו צולם א?דורה, כדי שיהיה אפשר לקיים חקירה בליסטית. אבל סמיה היה בשטח; כששמע את ההודעה באיחור, צה"ל כבר סיים לעשות חישוף בצומת נצרים, והקיר נהרס. למרות זאת שחף, שסמיה מינה אותו לעמוד בראש צוות הבדיקה הצה"לי, הגיע כבר אז למסקנה - גם ללא הקיר - שלא היתה כלל זווית ירי מעמדת צה"ל לעבר מוחמד א?דורה ואביו.
"זה לא היה הכל", משחזר שחף, "יש מושג שנקרא שעון שמש. בכל שעה של היום אורך היטל הצל שונה. אחד הדברים שבדקתי, על פי כיווני הצל, הוא מתי האירוע התרחש. התברר לי לתדהמתי שעל פי היטל הצל, האירוע התרחש אחרי שהילד הגיע לבית החולים כגופה. כלומר, על פי כיוון הצל, הילד שנקבר בשם א?דורה נקבר לפני שהאירוע התרחש, לפני שלכאורה הוא 'נורה למוות'".
ממצאיו של שחף עוררו עניין בתקשורת המקומית והעולמית, אבל התקבלו תחילה בספקנות רבה. שחף מתקשה לשכוח את המאמר שפורסם עליו ב"הארץ". "העיתון פירסם נגדי מאמר קשה, והציג אותי כחסר כישורים מספיקים. זה השפיע לצערי. שאול מופז שהיה רמטכ"ל - התנער. חלק מהצמרת הצבאית התנערה ממני. אלה היו ימים קשים מאוד בעבורי. אנשים שעבדתי איתם בשיתוף פעולה הדוק רמזו לי, וחלק אף אמרו לי במפורש, שקיבלו הוראה והונחו שלא לעבוד עימי".
מי למשל הונחה? מי הינחה?
גורמים ממלכתיים שעוסקים במדידות ובמיפוי, למשל, חדלו לעבוד איתי. היה גם קבלן בנייה, שהיה הבוס של ג'מאל א?דורה; ביקשתי ממנו פרטים על ג'מאל, והוא הבטיח לסייע לי אך ורק אם יקבל אישור מפיקוד דרום, אלא שלדבריו, בדובר צה"ל של הפיקוד הבהירו לו שהם כבר לא עובדים איתי, ולכן מצאתי את עצמי די לבד.
"בסיטואציה הכמעט בלתי אפשרית הזאת", ממשיך שחף, "פניתי ליועצו של אריאל שרון, רענן גיסין, וגם לדני סימן - ראש לשכת העיתונות הממשלתית. שניהם היו קשובים ופתוחים לשמוע. הם צפו בחומרים וקלטו מייד את הפוטנציאל. ההתנהלות שלהם היתה מקצועית ואמיתית. קיבלתי מהם תמיכה וסיוע בלתי פוסקים. שרון מצידו נתן להם גב, אבל היו גורמים אחרים שהפעילו עליהם לחצים קשים שלא לשתף עימי פעולה. עד היום איני מבין זאת".
דני סימן אמר השבוע כי במשרד החוץ "מאוד לא התלהבו, בלשון המעטה, מהפעילות שלי בעניין א?דורה, גם בתקופת אולמרט. הופעלו עלי לחצים קשים, כולל איומים בפיטורים, ממשרד ראש הממשלה, אם לא אניח לנושא". גורמים במשרד החוץ אומרים בתגובה על דברי שחף, כי "הגישה ביחס לפרשת א?דורה היתה מקצועית לחלוטין. ההערכה היתה, שכל עוד אין חומרים מוצקים שיציגו את השקרים במלוא מערומיהם, הנזק עלול להיות גדול מהתועלת, ואף להביא לשידור ולהקרנה חוזרת של התמונות בכל רחבי העולם".
גב בינלאומי
אבל שחף לא נרתע מהאיומים. הפריצה הגדולה שלו היתה מאמר אוהד של ג'יימס פלויס, שהיה עוזרו של נשיא ארה"ב, בכתב העת הנחשב "אטלנטיק". אחר כך פורסם מאמר אוהד נוסף ב"וול?סטריט ג'ורנל", שתמך במחקרו של שחף ורמז שהאירוע בוים.
בפברואר 2005 הירצה שחף בפני 750 קרימינולוגים באקדמיה האמריקנית למדעי המשפט בניו אורלינס - הפורום המקצועי הבכיר בעולם בתחום מדעי המשפט. אחר כך הוזמן להרצות בעוד אוניברסיטאות, ואף נפגש עם התובע הכללי של ניו יורק. ההתייחסות האוהדת בחו"ל פתחה בפניו מחדש דלתות בישראל, שקודם לכן נטרקו. האלוף גיורא איילנד למשל, שתחילה נטה לתמוך בטענה שחיילי צה"ל ירו בטעות בא?דורה, נפגש עם שחף ועם דני סימן, וצפה במצגת של 20 דקות שהוקרנה בפניו. הוא התרשם מהדברים, ודאג לפרסם זאת.
ב?2007 הציג שחף סרט שהפיק, שבו נראה כי הילד מוחמד א?דורה משנה תנוחות אחרי "מותו". הוא נעזר לצורך זה במומחה, רופא ילדים מתל השומר, שלבקשתו צפה בסרט. גם ועדת הבדיקה הממשלתית פירסמה את התמונות הללו השבוע. בתוכנית הטלוויזיה של ערוץ 10, "לונדון את קירשנבאום", שחף התעמת עם שארל אנדרלין, שהטיח בפניו שהוא מדבר שטויות. לונדון שאל את שחף אם אינו חושש מתביעת דיבה, ובתגובה הזמין שחף בשידור חי את אנדרלין לתבוע אותו.
בין התרחשות אחת לאחרת, התנהלה בצרפת תביעת הדיבה של תחנת השידור הצרפתית "פראנס 2" נגד ד"ר יהודה דוד, שטען כי מקורן של הצלקות שהציג ג'מאל א?דורה הוא בניתוח שהוא, דוד, ביצע בו. היה זה אחרי שאנשי חמאס התעללו בא?דורה בשנות ה?90 משום שחשדו בו ששיתף פעולה עם ישראל.
השבוע הסביר ד"ר דוד כי "ג'מאל א?דורה הציג את הפצעים הללו וטען שנגרמו בתקרית בצומת נצרים. זה היה שקר". בסיבוב הראשון דוד הפסיד, אבל הוא עירער, ובחודש פברואר בשנה שעברה זיכה אותו בית הדין לערעורים בפאריס, וקבע בין היתר שחלק מפצעיו של א?דורה האב קדמו לאירוע צומת נצרים.
הפקה סעודית נוצצת
כשבוחנים לעומק את השפעתה של פרשת א?דורה ואת תפקידה בעידוד הטרור והאלימות, מגלים עד היכן הרחיקו הדברים לכת. בסוריה ובדרפור נהרגים בחודש אחד יותר ילדים מוסלמים מידי מוסלמים מאשר בכל שנות הסכסוך הישראלי?פלשתיני. אבל בדיה אחת על ילד עזתי נופחה למימדים מפלצתיים, והעניקה השראה לאינספור פיגועי טרור ולמסע דה?לגיטימציה מתמשך נגד מדינת ישראל.
הוועדה של יעלון, שבראשה עמד מנכ"ל המשרד לעניינים אסטרטגיים, יוסי קופרווסר, כתבה בדו"ח שלה שפורסם השבוע כי "מנהיגים רבים במגזר הערבי שהופיעו בפניה, החזיקו בדעה שהתמונות של מוחמד א?דורה, שהופצו על ידי אמצעי התקשורת, היו אחד הגורמים שהובילו אנשים מהמגזר הערבי לצאת לרחוב באירועי אוקטובר 2000".
אלא שההשפעה היתה ממשית וקונקרטית פי כמה מאשר האמירה הכוללנית הזאת. כך, למשל, ההמונים שביצעו את הלינץ' בשני חיילי המילואים הישראלים, שנכנסו בטעות לרמאללה באוקטובר 2000, השמיעו קריאות נקמה על דמו של מוחמד א?דורה; נביל פאראג' אל?ערעיר, המחבל המתאבד הראשון באינתיפאדה השנייה, סיים את הצוואה שהכין לפני שפוצץ את עצמו במילים: "לסיכום, אני אומר שאני מקדיש פעולה זו של מות קדושים לשאהיד מוחמד א?דורה ולכל השאהידים של האיסלאם".
הרשות הפלשתינית עצמה השתמשה בסיפור א?דורה כדי לעודד ילדים לקחת חלק באלימות ולהקריב את חייהם. קטע וידיאו ששודר מאות פעמים בטלוויזיה הפלשתינית הרשמית נפתח במילים: "אני מנופף לך, לא לאות פרידה, אלא כדי לומר 'לך אחרי מוחמד א?דורה'". הסרטון כלל סצנות של "מוחמד א?דורה" רץ בשמחה בגן עדן, מעיף עפיפון ומבקר בפארק שעשועים.
הוועדה של יעלון וקופרווסר ציינה השבוע שהדיווח של "פראנס 2" שימש השראה והצדקה למעשי טרור לא רק לקבוצות פלשתיניות, אלא גם לארגוני טרור עולמיים. את השימוש המשמעותי ביותר בו עשה אוסאמה בן לאדן, שדוברו הזכיר את תמונתו של מוחמד א?דורה בהודעה ששודרה באוקטובר 2001.
בן לאדן עצמו התייחס בקלטת שמע ששודרה ברשת אל?ג'זירה, והצהיר: "פרעה, ראש הדיכוי וחוסר האמונה, היה ידוע כרוצח ילדים; אולם בני ישראל עושים את אותו דבר לבנינו בפלשתין. העולם כולו ראה כיצד חיילים ישראלים הרגו את מוחמד א?דורה ורבים אחרים כמוהו..."
גם כאשר נערף ראשו של דניאל פריי, המנהל הראשי של סניף מרכז אסיה של ה"וול?סטריט ג'ורנל", על ידי קבוצת טרור פקיסטנית, והוקרן סרט שתיעד את הרצח המחריד, שולב בו קטע קצר מהדיווח של "פראנס 2".
ועדת קופרווסר ציינה השבוע כי תמונותיו של א?דורה אינן משמשות רק להצדקת מעשי טרור; הן גם הפכו בחברות הערביות והמוסלמיות לסמל של אכזריות הישראלים והיהודים, וכן לסמל התהילה של מות הקדושים במאבק נגדם: "מאות שירים, מזמורים, סרטים, אתרי אינטרנט, פורומים וקבוצות פייסבוק מהללים את מוחמד א?דורה, והאשמותיהם המקוריות של אבו רחמה ואנדרלין, שלפיהן ישראל רצחה את הילד בדם קר, מתקבלות בהם כעובדה".
א?דורה הפך למשל לנושא של סרט מונפש באורך מלא, שצולם באולפן בטורקיה בהפקה סעודית, וששמו "השאהיד של העולם - מוחמד א?דורה". עלות הסרט היתה כמיליון ריאל, והוא משופע בתיאורים של חיילים ישראלים היורים על
פלשתינים ומכים אותם. בסצנת השיא של הסרט עומד חייל ישראלי מול ג'מאל ומוחמד, המתחבאים מאחורי חבית, מכוון היטב ויורה למוחמד בחזה. ברקע שומעים ילדות שרות "הקדוש שלנו א?דורה. אנו כמהים לשאהידים. ארצנו חופשייה ומותנו הוא אושר".
מי שיעיין בעבודה שעשתה הוועדה של קופרווסר בעניין זה, ילמד באמצעות דוגמאות רבות אחרות, שלדיווח בעניין א?דורה היה תפקיד משמעותי אפילו בהענקת לגיטימציה להשוואה בין ישראל ובין הנאצים, והוא בוודאי תרם לדמוניזציה של ישראל.
"שיתבעו אותי"
נחום שחף, כמו הרופא ד"ר יהודה דוד והמהנדס יוסף דוריאל, שנפטר לפני חודשים אחדים, נאבקו במשך שנים כדי להוציא את האמת בפרשת א?דורה לאור, וסייעו לוועדה של קופרווסר במידע רב. כאמור, כל זאת למרות שבראשית הדרך המדינה לא תמיד סייעה להם.
"לעיתים היה קשה להבין איך הדברים מתנהלים אצלנו בארץ", אמר השבוע שחף, "דווקא בחו"ל זכיתי בהוקרה ובהערכה, אך בישראל היחס אלי היה פושר ולעיתים עוין. זה היה די מתסכל. במשרד החוץ לא תמיד שיתפו איתי פעולה, ולפעמים שמו לי רגליים. זה מאוד מוזר בעיניי מכיוון שהנושא היה ועודנו בעל חשיבות עליונה למדינת ישראל. חלק מאלו שגילו אדישות או עוינות כלפי המאבק שניהלתי, עשו זאת בגלל גישה פוליטית, ואחרים משום שלא קיבלו את המחקר שלי".
האם מוחמד א?דורה עדיין חי להערכתך?
"אני לא יודע. אני רק יודע שבאירוע עצמו הוא לחלוטין לא נפגע, ושיש עדויות שזמן קצר לאחר האירוע ראו אותו בצומת נצרים".
מי ראה? אילו עדויות?
"הזמנתי וקיבלתי מרויטרס שעות של צילומים בצומת מאותם הימים. מה שנמצא הוא שצילום וידיאו, שבוצע כמה ימים לאחר האירוע, מנציח בזיהוי של סבירות גבוהה מאוד ילד שנראה בדיוק כמו הילד שהוצג בצילום של 'פראנס 2' כמוחמד א?דורה: אותו לבוש, אותה חולצה, אותם מכנסי ג'ינס, אותם סנדלים, אותו מבנה ראש. הכל אותו דבר, ובכל זאת נותר בדל ספק. בתמונות של 'פראנס 2' א?דורה צולם מהצד, והילד שנראה בצומת לאחר האירוע צולם מלפנים. אולי בשל כך הוועדה לא הכניסה את זה לדו"ח שלה.
"כמה שנים אחרי האירוע", מספר שחף, "התקבלו עדויות נוספות שילד שדומה למוחמד א?דורה מוכר בשוק של עזה ושזהו גם שמו, כי הוא דומה לא?דורה. אני טוען שהוא לא דומה, אלא שזה אותו ילד מהאירוע".
אז כמה מוחמד א?דורה קיימים?
"בשורה התחתונה בהחלט ייתכן שהסיפור הזה מורכב משלושה ילדים: הילד מהצומת שצולם על ידי 'פראנס 2', שהיה סטטיסט, ובכלל לא הבן של א?דורה, ושבאירוע עצמו לא נפגע ולא נהרג. ילד נוסף שמת ונקבר והוצג כא?דורה, למרות שלא היה א?דורה; בצילומים של הילד מבית החולים רואים בבירור שזה לא הילד מהצומת. והילד השלישי - א?דורה המקורי, בנו של ג'מאל, שאיני יודע איך הוא נראה, ועדיין חי. הוועדה לא הרשתה לעצמה לומר זאת, אבל לי מותר, ואם ברשת הצרפתית או במשפחת א?דורה חושבים שאני ממציא דברים, אני חוזר ומזמין אותם לבית המשפט. שיתבעו אותי".