ארז "אדום אדום" אדלשטיין

לארז אדלשטיין יש המון בבטן. השנים הקשות שבהן היה מחוץ ללופ של מאמני הכדורסל הבכירים הותירו בו חותם. עכשיו, אחרי העונה הגדולה שסיים עם הפועל ת"א בשבוע שעבר, הוא רוצה להוציא הכל החוצה. "ישבתי בבית והתפוצצתי מבפנים. זו היתה תקופה קשה. אני רואה את המאמנים בקבוצות הכי טובות באירופה, ויודע שגם אני יכול להיות שם, אבל יש עלי דעות קדומות. הן לא השתנו, וגם לא ישתנו. אנשים ממשיכים לדבר שטויות, לכתוב שטויות. אומרים שאני לא עומד בלחץ. שופטים סימנו אותי. הכל עניין של תדמית, ואני לא דאגתי לתדמית שלי".

זו היתה עונה קסומה מבחינת הפועל ת"א. קבוצת האוהדים, שהוקמה מאפס אחרי הריסת אולם אוסישקין, צלחה את המסע הארוך מליגה ב' והגיעה עד ליגת העל, וכבר בעונתה הראשונה בבימה המרכזית של הכדורסל הישראלי עשתה את הבלתי ייאמן וניצחה בדרבי את מכבי. אחר כך, וללא אולם ביתי, הצליחה להתברג לפלייאוף העליון וסחטה מיריבתה השנואה כל טיפת זיעה ברבע הגמר, עד שסיימה את העונה עם שלושה הפסדים בהפרשים מינימליים, ועם גאווה גדולה בלב.

לא מעט אנשים יכולים להתהדר בחלקם בהישג: 1,852 חברי העמותה, שהם אוהדים וגם בעלים, שליוו את הקבוצה לכל משחק בארץ ובכל ליגה; חברי ההנהלה בראשות היו"ר רמי כהן והמנהל המקצועי אורי שלף; השחקנים, ומעל כולם הקפטן מתן נאור; והמאמן אדלשטיין.

על יכולותיו המקצועיות של הקואוץ' הג'ינג'י מעפולה אין עוררין. שלוש פעמים בעבר הגיע לגמר הפלייאוף, כיהן כעוזר מאמן נבחרת ישראל וניצח את מכבי יותר פעמים מכל מאמן פעיל אחר בארץ. הוא אפילו חתום על הניצחון הכי גדול של הפועל בדרבי, 71:96 ב?2004, כשמכבי היתה בדרכה לתואר אלופת אירופה. אבל לפני שבע שנים הפסיק אדלשטיין לאמן בליגת העל, בעקבות פרידה צורמת מהפועל ירושלים. רק העונה חזר, אחרי שנשא את הפועל ת"א מהליגה הלאומית לליגה הבכירה.

"זאת העונה הכי גדולה שלי בקריירה. יצרנו יש מאין, הגשמנו חלום לאנשים. הפועל ת"א זאת מהפכה חברתית, יש מרצים באקדמיה שמדברים עלינו בהרצאות שלהם. וזה לא דבר פשוט. זאת היתה גם העונה הכי קשה שלי, נראה לי שהייתי צריך לעבור השנה שני ניתוחי מעקפים".

לפני שנה, אחרי שעליתם ליגה, התראיינת אצלנו ולא האמנת שתנצחו בדרבי. אמרת ש"אי אפשר לגשר על הפערים האלה".
"נו, ואחר כך אומרים שאני לא צנוע", הוא צוחק. "אבל ברצינות, ידעתי מה הולך להיות בהפועל, ולהגיד שבעונה הראשונה בליגת העל אנחנו נתחרה עם מכבי זו טיפשות או יומרנות. זה פשוט לא ריאלי".

לא רצית לקבל את מכבי בפלייאוף. חששת שתחטפו שלוש תבוסות.
"נכון, לא רציתי לפגוש שוב את מכבי. חשבתי לעצמי, בשביל מה צריך את זה. הרי כולם זוכרים רק את הסוף, ופחדתי שנסחב את זה איתנו עד העונה הבאה. מכבי יכולה לשחק לא טוב כל השנה, וכשמגיעים המאבקים האמיתיים על האליפות, היא תמיד חדה. אבל אין, אין כמו הפועל ת"א. אני לא רוצה לדבר במונחים של שנאה, אבל אין תחליף ליריבות ספורטיבית. אז גליל וחולון לקחו אליפויות, אבל אתם רואים איך אנשים מאושרים אחרי ניצחון בדרבי, ואיך הם לוקחים הפסד בדרבי. עכשיו, אחרי שראו מה עשינו מול מכבי, כולם אומרים שמול יריבות אחרות היינו מגיעים רחוק יותר. אני לא בטוח. להפועל ת"א יותר קל לשחק נגד מכבי ת"א".

אז אתה יו"ר האופוזיציה, כמו שפיני גרשון ואפי בירנבוים היו בזמנו. אבל בסוף, כשהם קיבלו הצעות ממכבי, הם הלכו לאמן אותה.
"אני בחיים לא אאמן את מכבי".

מכבי זה הכסף הגדול, זה אליפויות וגביעים, זה הטופ של אירופה. אתה לא חולם להיות שם?
"לא, זה לא החלום שלי, ואני לא אומר את זה בגלל שאני בהפועל ושאני פוליטיקאי. ממש לא. אם זה היה החלום, הייתי מתנהל אחרת במשך כל הקריירה. זה בכלל לא בראש שלי, זה לא הכיוון".

אז למה? כי אתה רואה מהצד מה עובר על דיוויד בלאט?
"לא נהנים שם. זה לא שווה את המאמץ, לא שווה את עוגמת הנפש. שום פיצוי כספי לא שווה את זה. זה לא רק דיוויד. פיני וצביקה שרף הביאו אליפויות וגביעים, והיו מלכים במכבי, ותראו איך הם גמרו שם".

לא רק הניצחון בדרבי ייזכר מהעונה החולפת, אלא גם התקרית המכוערת בין גיא פניני ליונתן שולדברנד. במפגש הראשון בין הקבוצות, לפני חצי שנה בהיכל נוקיה, נתפס קפטן מכבי דאז כשהוא לוחש על אוזנו של שחקן הפועל מילים קשות. "הוא התחיל גם איתי במשחק ההוא, בא אלי והקניט אותי", מגלה אדלשטיין. "אמר לי 'יאללה, לכו הביתה'. גור שלף ודיוויד פדרמן ראו את זה, ושאלו אותי בסוף המשחק מה קרה. אני יודע שטיפלו בו, כי הוא שלח לי סמס בלילה והתנצל על מה שאמר לי. לא הראיתי את ההודעה לאף אחד, כי ידעתי שהוא הולך לחטוף בבוקר עוד חבילה, עם הסיפור של שולדברנד. יש לי הרבה ביקורת על פניני. עבדתי איתו בעבר, הזהרתי אותו. הבעיה היא שיש פה הרבה צביעות. אנשים שנהנו מהמעשים שלו, מהפלופים ומהטראש טוק עם הזרים, פתאום הפכו לחנה בבלי".

דיברת איתו מאז?
"לא דיברתי איתו, וגם בדרבי בשבוע שעבר הוא הסתכל עלי בבוז. אין לי בעיה עם העונש שהוא קיבל ממכבי (קנס בגובה 100 אלף שקלים, הרחקה לשלושה שבועות ושלילת סרט הקפטן), כי זאת קבוצה פרטית וזה עניין פנימי. לי מפריע שהוא לובש את מדי נבחרת ישראל. איפה העונש? איפה המסר לשחקנים הצעירים? ככה אנחנו רוצים לחנך את הנוער שלנו? זה הורג אותי. אנחנו כל הזמן אומרים שהנבחרת זה כמו סיירת, כמו מילואים. גיא פניני לא ראוי להיות בנבחרת באליפות אירופה הקרובה. תחשבו איזה פיגורות לבשו את מדי נבחרת ישראל - איתמר מרזל ובועז ינאי ומיקי ברקוביץ'. גם אותם הייתם יכולים לתפוס ככה בקלקלתם?"

אדלשטיין (51) החל את קריירת האימון שלו לפני 23 שנים, כעוזרו של בועז ינאי בהפועל גבת. הוא עבר גם בהפועל ירושלים, בבני הרצליה, בגליל עליון ובמכבי רמת גן, וב?2007/08 היה עוזרו של פיני גרשון באולימפיאקוס היוונית, שהפכה בשנתיים האחרונות לאלופת אירופה. "אנחנו האולימפיאקוס של ישראל", הוא אומר על הפועל, "רק שלהם יש את האחים המיליונרים אגלופולוס, ולנו יש את החבר רמי".

אז מה סוד ההצלחה של האדומים? כיצד הצליחו להתנחל בקרם דה לה קרם של הכדורסל הישראלי, למרות שהשחקן הכי יקר בשורותיהם, קרטיס קלי, משתכר רק כ?75 אלף דולרים בעונה? "במוצאי שבועות קיימנו את האימון האחרון של העונה, לפני המשחק השלישי נגד מכבי", מספר אדלשטיין. "בסוף האימון ישבנו, אכלנו פיצות וראינו בדי.וי.די קטעים מהמשחקים הקודמים. פתאום אני רואה את קרטיס בוכה, ממש זולגות לו דמעות, והוא אומר: 'אני לא רוצה ללכת מחר הביתה, לא רוצה שהעונה תיגמר'".

מה היה הרגע המכונן של העונה הזאת?
"כבר במשחק הראשון, כשהפסדנו בבית להרצליה בהארכה, הבנתי מה יש לנו ביד. אני פותח עיתונים, שומע בטלוויזיה, וכולם אומרים: ככה אנחנו רוצים לראות את הכדורסל הישראלי. המגרש היה מלא, האווירה כמו בימים הגדולים באוסישקין, ואתה מבין שיש פה חיבור מיוחד, שיש מה לעשות".

אבל לא הכל היה ורוד. סבלתם ממכת פציעות, נקלעתם לשרשרת הפסדים, הסתבכתם בתחתית.
"פחדתי לרדת ליגה, אני לא מתבייש להגיד את זה. פתאום מתחילים להפסיד, ויש לחצים. הטעות הכי גדולה שלי העונה היתה שנשברתי ונכנעתי ללחץ, והבאתי שני זרים. זה היה מהלך שלא הייתי שלם איתו בכלל. בהפועל ת"א יש אנשים מקסימים, שפועלים מהלב ובהתנדבות, ואתה לא יכול לכעוס עליהם. אם זה בקבוצה אחרת, אני לא נותן לזה יד בכלל. אבל כשאתה יודע שהיו"ר שלך מביא כסף מהבית ולא ישן בלילות, והוא בא ואומר לך, 'שמע, החברים לוחצים, כל היום אני מקבל סמסים ומיילים, דואגים שאין זרים ונרד ליגה' - אז אתה נכנע.

"ואיזה תקציב היה לי? זרים ב?5,000 דולר לחודש? חיי היום?יום בקבוצה קשים מאוד, כי כל שקל מחושב. אני לא אומר את זה לגנאי, צריך להעריך את האנשים על זה. אין כסף לעוזר מאמן שני, אז אורי שלף, הג'נרל מנג'ר, מכין את תדריכי הווידיאו לשחקנים. איפה נשמע דבר כזה? אתה חושב פעמיים אפילו לפני שאתה מבקש להזמין את השחקנים לארוחת צהריים בשביל הגיבוש, כי מייד מישהו מוציא צ'ק פרטי. לא נעים לך.

"אני פרפקציוניסט, אבל פה עיגלתי פינות. בפגישת העבודה הראשונה שלנו אמרתי לחבר'ה, 'תהיו לארג'ים בכסף קטן'. הסברתי שאני לא רוצה לקבל טלפון באמצע העונה מסוכן שיגיד שלא טיפלו בצנרת הדולפת בדירה של השחקן הזר שלו. אני יכול להגיד לכם שבחיים לא ראיתי טיפול כזה מסור בשחקנים, גם לא ביורוליג. בריאן רנדל אמר שבהפועל הוא קיבל את היחס הכי טוב בקריירה שלו".

עברתם את העונה הראשונה, מה הלאה?
"אני לא יודע מה יהיה בעונה הבאה, אני רק יודע שמקווים להגדיל את התקציב. תשמעו, אין קיצורי דרך. צפיתי ב'יציע העיתונות', תוכנית שאני לא אוהב, ואבי נמני אמר שם שהיריבה האמיתית של מכבי, והאלטרנטיבה הבאה, זה הפועל ת"א - בגלל המסורת והקהל. אבל צריך ללכת לאט לאט, לבנות היטב את הבסיס".

איך עושים את זה? איך בונים מועדון שיוכל להתמודד על האליפות?
"קודם כל, חייבים לטפל בקומץ, שעשה דברים שכבר פגעו בנו דה פקטו. זה יכול לגרום לספונסר רציני לא לרצות להיות שייך למותג הזה. אתם יודעים, אני אוהב את האוהדים, ואין כאלה בשום מקום בעולם, אבל יש דברים שחייבים לנקות".

אתה מדבר על שירי השואה נגד מכבי. למה לא יצאת בפומבי נגד התופעה, כשהוצגו תמונות של אוהדים מצדיעים במועל יד?
"אני לא יפה נפש, והייתי יוצא נגד זה מזמן, אבל ביקשו ממני לא להתעסק עם זה, כי עושים פעולות מאחורי הקלעים. ובאמת הצליחו להפסיק את הקריאות. הילד הזה שסימן צלב קרס עם הידיים כבר לא מגיע למשחקים. רמי כהן ישב איתו באופן אישי וטיפל בזה. אני מקבל את הגישה של רמי. הוא אומר: אני לא פופוליסט, ואני לא צריך לספק את הרצונות של אף אחד, ואני עושה את זה כי אני מאמין שהדברים האלה לא צריכים להיות - לא כדי שיגידו שעשינו את זה".

וחוץ מריסון הקהל, מה עוד חסר להפועל כדי לחזור לימיה הגדולים?
"אולם ביתי. כל הכבוד למכבי ראשון לציון, שקיבלו אותנו יפה, אבל אין פה הרבה חוכמות. שילמנו העונה יותר מ?100 אלף שקלים רק על המדבקות במגרש, שצריך לשים לפני המשחק ולהוריד אחריו, כי יש עוד קבוצה באולם, ומשחקים בו גם כדוריד. ברור שאנחנו צריכים ספונסר גדול. אין לי צל של ספק. אני צוחק בכל פעם עם אריק שור מתנובה, שהוא צריך לאמץ אותנו עם הבשר שלו, 'אדום אדום'. תארו לכם שיקראו לנו 'הפועל אדום אדום תל אביב'. אתם יודעים איזה טירוף ילך פה? זה המותג הכי חזק שיכול להיות".

"ויש עוד דבר: השתתפות באירופה זה מאסט. אם נוכל, נשחק כבר בעונה הקרובה ביורוקאפ. אני מקווה מאוד שזה יקרה. גם אם תהיה עונה קשה וגם אם נפסיד, אני חושב שלשים רגל זה חשוב מאוד".

למרות האידיליה, במשחקים אדלשטיין לא רגוע. "אני רואה הכל, שומע הכל. תמיד הייתי ככה. אבל יש דברים שמרגיזים אותי. זה שהאוהדים הם חברי עמותה ולכל אחד יש זכות הצבעה, זה לא אומר שאנשים יכולים לשבת מאחוריך ולהעיר לך. בדרבי נגד מכבי צעק לי אוהד מאחורי הספסל: 'תוציא את דמונטז סטיט החוצה!' אוקיי, אני אוציא אותו, ואת מי אני אכניס? את כריס פול? את דוויין ווייד? העיקר להוציא. הסתובבתי, אמרתי לו: 'סתום את הפה, את מי אתה רוצה שאני אכניס?'"

וזה קורה יותר בהפועל, בגלל שהקהל הוא גם בעל הבית?
"כן. אחרי שהפסדנו באשדוד להפועל ירושלים, שני אוהדים צעקו לי: 'תתפטר, אתה הורס את הפועל', ירקו עלי. חזרתי הביתה עם דמעות בעיניים. אני נשכב על הגדר בשביל הקבוצה, לא אומר מילה על התקציבים, לא כלום, וזה היה רגע של שבירה".

בעונה הבאה יהיה לך עוד יותר קשה, כי הציפיות רק יעלו.
"עוד לא עשינו כלום. אני מבין שיש עכשיו ציפיות, כי מחפשים משהו חדש, והפועל מסמנת משהו חדש, עם הקהל ועם האנרגיות, אבל אני לא יודע לאיזה כיוון אנחנו הולכים".

אתה מרגיש שפירגנו לכם?
"ברוב המשחקים, מקבוצות צמרת עד קבוצות תחתית, כל המאמנים ניגשו, לחצו יד ואמרו: 'וואו, כיף לשחק נגדכם, אתם עושים דברים מדהימים'. אני לא חושב שאומרים את זה לכולם. לי לא אמרו דברים כאלה בעבר. מצד שני, שופטים פירקו אותנו השנה, כי לא ידעו להתמודד עם הקבוצה. היו שופטים שסיפרו לי שהם רצו על הקווים, והקהל כל הזמן 'בירך' אותם. קשה להתמודד עם זה. אני יודע שבהתחלה שופטים לא רצו לבוא לשפוט את הפועל במשחקי הבית, אבל אחר כך היחס השתנה, וכולם רבו מי יבוא לשפוט אצלנו. הם הבינו שאנחנו זה הכדורסל האמיתי.

"השופטים הם הרעה החולה של הכדורסל הישראלי. שתבינו, זה לא כולם, יש שופטים מצוינים. היה כנס לכל השופטים, והציגו להם קליפים שלי. אמרו להם לחנך את ארז אדלשטיין שלא ישתולל, אבל אני רואה מאמנים אחרים שמשתוללים יותר ממני, ולא אומרים להם מילה. הכל עניין של תדמית. כשהייתי פרשן, שופטים היו מסמסים לי לפני משחק: 'אני שופט היום, תפרגן לי'. ופתאום אתה בא לליגה, ומתנהגים אליך כאילו אתה בן 12".

אדלשטיין מתגורר ברמות צהלה בצפון תל אביב עם בת זוגו ב?12 השנים האחרונות, לימור, ועם בניהם ליאם (7) ואדם (4). "הם מכורים להפועל, רוצים ללכת בכל יום לבית הספר ולגן עם חולצה אדומה. כשאני אומר לאחד מהם 'אני מת עליך', אז הוא עונה: 'אני מאט בולדין' (ששיחק בתחילת העונה בהפועל). עד כדי כך הם מכורים".

כעפולאי במקור, אדלשטיין מקפיד לבקר בעפולה לפחות פעם בשבוע, ואחרי כל הפסד הוא נוסע במיוחד כדי להסתפר אצל אבנר, הספר שלו ב?35 השנים האחרונות. מין אמונה תפלה שמעולם לא חשב לזנוח. בלילה שאחרי משחק הוא לא מצליח להירדם: "אני אוכל פיצה, יורד על קופסה גדולה של גלידה וחייב לצפות שוב במשחק, להריץ את כל המהלכים, ללמוד. חייב להיות שלם עם עצמי".

בתור מישהו שלא גדל בהפועל, איך הפכת לסמל שלה?
"אני? סמל? הלוואי. גדלתי בבית אלפא, אבל הם התפרקו ועברתי לעפולה. כשהפועל היתה מגיעה לעיר זה היה יום חג, יותר מאשר מכבי. במוצאי השבת האחרונה הייתי בחגיגת שבועות בקיבוץ מזרע, ולא יכולתי לזוז שם. בוא'נה, הפועל ת"א זה מותג. לא האמנתי שיש למועדון הזה כוחות כאלה, וזה גם בזכות החיבור לקבוצת הכדורגל. זה מצליח בברצלונה, בריאל מדריד, באולימפיאקוס, בפנאתינייקוס, בגלאטסראיי, וגם אצלנו".

אתה הולך גם למשחקים של קבוצת הכדורגל?
"לא, כבר לא. פעם הלכתי, עוד כשדרור קשטן אימן את הפועל".

למה הפסקת ללכת?
"לא יודע, ילדים וזה. עד שכבר יש לי זמן להיות בבית... אתם רוצים שאגיד לכם שהמשחק משעמם אותי? הוא משעמם אותי. 90 דקות, אתה יכול לראות 0:0. לא יודע, תנו לי את האדרנלין".

היית מצליח לאמן בקבוצת כדורגל?
"לא. משעמם".

תאמן בהפועל עד סוף הקריירה?
"קראתי בשבוע שעבר באיזשהו מקום שרואים אותי חלק מהפועל להרבה זמן, וזה עשה לי טוב, שימח אותי מאוד. אני אימנתי את הפועל עוד באוסישקין, ועד היום, כשאני עובר שם ליד הגינה הקטנה, יש לי צמרמורת. הילדים שלי לא מאמינים כשאני מספר להם שפעם היה שם אולם כדורסל. החלום שלי זה לאמן את הפועל באולם הביתי החדש שלה ולהוביל אותה להופעות בגביע אירופה".

ואליפות, זה לא חלום?
"לא. אני ריאלי. יזרמו עוד הרבה מים בירקון עד שיקרה דבר כזה".

צריך לדעתך להגביל את מכבי, כדי לייצר תחרותיות בכדורסל הישראלי?
"לא, ממש לא".

הקפטן שלך, מתן נאור, אמר בתחילת העונה שהיה שמח אם מכבי לא היתה בליגה.
"אז הוא אמר. אני לא מסכים איתו. מתן הוא סמל, הוא איש של עבודה קשה וערכים. אישיות. אני מתייעץ איתו הרבה, והוא גם מעיר לי. טוב, הוא העיר לי גם כשהיה ילד ברמת גן. היה לא מזמן אירוע של מינהלת הליגה, ואמרתי שם שאני בעד חזרה לשיטת הפלייאוף, ולרדת מהעניין של גמר במשחק אחד. בשולחן של הבעלים, שמעון מזרחי הסתובב לרמי כהן ואמר: 'זה לא ייאמן, איך הוא חושב הפוך מכם'. הוא לא מבין שאצלנו אין תכתיבים, לא אומרים לך מה להגיד ואיך לחשוב".

לפני כשבועיים ניצח אדלשטיין בתביעה שהגיש נגד מנהל הפועל ירושלים לשעבר, גידי דודי. שופטת בית משפט השלום בנצרת פסקה שהאחרון ייאלץ לשלם לו פיצוי בגובה 200 אלף שקלים. דודי אמר לפני שבע שנים בראיון לערוץ הספורט דברים חמורים נגד אדלשטיין, ובין היתר טען כי "הוא בושה. הוא אדם מסכן, הוא גם רע. הוא דואג רק לארז אדלשטיין. יש לו סגידה עצמית שהיא חולנית. זה היה סיוט אחד גדול לעבוד איתו".

"אפילו לא קראתי את פסק הדין", אומר אדלשטיין, "כי זה מחזיר אותי אחורה, לא רוצה להיכנס לזה בכלל. עושה לי רע. לא מסוגל. עברתי טראומה, ואני חי אותה עד היום. איבדתי שם את כל הכיף, לא רציתי להיות במגרש. אנשים שם רצו לפגוע לי בחיים ובמשפחה".

באיזו דרך?
"הוציאו הודעה שאני לא ממשיך בהפועל ירושלים דווקא ביום של הברית של הבן שלי. לפני זה, הזמינו אותי לישיבת הנהלה בלילה הראשון, כשהגענו הביתה עם התינוק הראשון שלנו. ואני שתקתי. שתקתי, לא אמרתי מילה. מאוד נפגעתי מהם.
"אני אתן לכם דוגמה. מאיר טפירו והוראס ג'נקינס (שחקני הקבוצה דאז) הלכו מכות באמצע משחק בהרצליה, והיתה בלילה ישיבת הנהלה אצלי בבית. דרשתי להשעות אותם ל?24 שעות, כדי להעביר מסר נגד אלימות. אמרו לי, 'תגיד, אתה נורמלי? יש משחק ביול"ב קאפ'. לא רצו להקשיב לי. בסוף הם שיחקו וניצחנו, וזה היה המשחק הכי גרוע שלנו באותה עונה. אחר כך צחקו עלי ואמרו שלא רציתי את טפירו וג'נקינס על המגרש כדי שיהיה לי אליבי למקרה שנפסיד".

בכתב התביעה טענת שדבריו של דודי עצרו את הקריירה שלך.
"ודאי שהיתה עצירה, כי אם קבוצות מאירופה מתקשרות ובודקות עליך, הן מגיעות גם לזה, וזה פוגע. אני יכול להגיד לכם שאחרי הפועל ירושלים, לא קיבלתי שום הצעה בקיץ. פתאום, באמצע העונה, קיבלתי פניות מבני השרון וממכבי חיפה. למה לא רצו אותי בתחילת העונה? התביישתי אפילו לספר על ההצעות האלה".

אדלשטיין מעיד על עצמו שנקודת התורפה שלו כמאמן היא חוסר הסבלנות. יש שני צעדים שעשה בקריירה שלו, שניהם בקיץ 2005, שהוא מתחרט עליהם עד היום. הראשון - כשהתמנה לעוזר מאמן נבחרת ישראל, אבל איגוד הכדורסל לא איפשר לבלאט להמשיך בתפקידו, בגלל שחסרה לו תעודת מאמן, ואדלשטיין התפטר בעקבותיו. "זאת היתה טעות קריטית, כי הציעו לי לאמן את הנבחרת במקומו, אבל לי היה חשוב להבהיר שאני נגד מה שעשו לו, אז גם אני הלכתי. אם הייתי לוקח את התפקיד, הייתי נכנס ללופ כמאמן נבחרת ומקבל מעמד אחר".

הוא מתחרט גם שלא יצא לאמן באירופה. "לפני שחזרתי להפועל ירושלים, קיבלתי מגרמניה הצעה לאמן בבון, אבל העדפתי להישאר בארץ. אם הייתי לוקח את זה, יכולתי לאמן באירופה עשר שנים. היום אני כבר לא אעשה את זה כי לא אטרטר את הילדים".

רבים מכוכבי הכדורסל הישראלים, דוגמת גור שלף, טל בורשטיין, יניב גרין, יואב ספר, ליאור ליובין, מתן נאור ובר טימור, פרצו תחת אימונו. "עושים פה עוול לשחקנים הישראלים כשאומרים שהם לא מספיק טובים", הוא אומר. "הבעיה היא במאמנים. אין פה הרבה חוכמות. לא משלמים מספיק כסף כדי שמאמנים ירצו לאמן ילדים, נערים ונוער. ופה מתחילות הבעיות. פגשתי את בר טימור כשיצא מהאימון הראשון בהפועל ת"א אצל עופר רון, והוא היה עם הלשון בחוץ. הוא אמר לי: 'תקשיב, זה לא שעבדנו קשה, עבדנו על דברים שלא ידעתי בכלל שיש'. לא עבדו איתו עד אז על הדברים הכי בסיסיים, ואני מדבר איתכם על שחקן שהיה כוכב נבחרת הנוער".

הזדהית עם שביתת השחקנים?
"לא".

אז למה שתקת?
"איפה רציתם שאדבר? מישהו שאל את המאמנים? המינהלת התייעצה עם ארגון המאמנים לפני שסגרה הסכמים?"

מה אפשר לעשות כדי לשלב יותר ישראלים?
"כל כך הרבה דברים. אני נגד החוק הרוסי, ואני חושב שצריך להקים פה ליגת מילואים כדי ששחקנים יקבלו דקות. בדיקות סמים זה חובה, לא יכול להיות שלא עושים את זה, ויושבי הראש צריכים לעלות ליציע ולא לשבת על הספסל.

"אימנתי בזמנו את הנבחרת האולימפית, ועל צביקה שרף ירדו שהוא לוקח את השחקנים לטורניר כלשהו בהארלם באמצע העונה. ומה עכשיו? האולימפית לא תצא לאוניברסיאדה בגלל שיקולים תקציביים. זה אומר שאם אתה לא ברמה של טל בורשטיין, יותם הלפרין או עומרי כספי, ואתה לא בנבחרת הבוגרת, אז אין לך שום פעילות באירופה. לקרואטיה, לספרד, לגרמניה - לכולן יש נבחרת ב', שמתאמנת, שמשחקת בטורנירים וצוברת ניסיון בינלאומי. אצלנו רוב הנבחרות הצעירות משחקות בדרג ב', וכשהשחקנים עולים לבוגרים, רוצים שהם יתמודדו נגד הנבחרות הגדולות באירופה. זה הזוי. יושבים בוועדה המקצועית ולא מדברים על הדברים האלה. לא נורמלי".

aralew@israelhayom.co.il