המלחמה הקרה של המאה הקודמת לא הייתה קרה. אתם מוזמנים לשאול את אזרחי קוריאה או וייטנאם, אצלם המצב היה חם. חם מאוד אפילו. ארצות הברית ושות', כמו גם ברית המועצות ושות', בחרו לנהל מלחמה אחת בשנייה. אך ראו זה פלא, הן בחרו לעשות זאת בשדות זרים.
בווייטנאם, כמו בקוריאה, האמינו האמריקאים שחובה עליהם לתמוך בצד הקפיטליסטי של האי, בעוד הסובייטים תמכו בצד הקומוניסטי. במקרה, גם הסידור הגיאוגרפי חזר על עצמו: דרום מול צפון. בשני המקרים תהליך ההסלמה היה הדרגתי. קודם הביע כל צד תמיכה בשותף שלו בהכרזות וגינויים בתקשורת. לאחר מכן, מימון "השותף", לאחר מכן חימוש ממשי ולבסוף נשלחו חיילים.
באופן כללי, אין ספק שארה"ב ושות' צדקו. הדיקטטורה הקומוניסטית לא הביאה בשורה חיובית לעולם. אם נסתכל על שרידי מבצרים קומוניסטיים, כמו צפון קוריאה, נמצא עצמנו מודים לארה"ב על כי עשתה את המיטב כדי להגביל את הרחבת התופעה, שכן המשטר הצפון-קוריאני ממשיך עד היום להשליט טרור לא רק על אזרחיו, אלא על כל העולם.
החלטת האין-ברירה של נתניהו
רבות נכתב על מלחמת האזרחים בסוריה ועל כך שהיא למעשה ביטוי של המלחמה הקרה-חמה שעוד קיימת בין ארה"ב לרוסיה. כל מעצמה בחרה לה "גיבור" מקומי ובו היא תומכת בשלב זה באמצעות מימון וחימוש.
מוטלת לא מעט ביקורת על ממשלת ישראל בימים האחרונים על החלטתה להתייצב נגד הנשיא אסד בעימות הזה. הפגזת מפעלי הנשק בסוריה ונסיעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לרוסיה, בניסיון לשכנע את הנשיא ולדימיר פוטין להפסיק את אספקת החימוש לממשל אסד, מעבירים מסר ברור: אנחנו שותפים מקומיים של ארה"ב בעימות הנוכחי. ואני חושב שנתניהו נוקט במדיניות שקולה.
במבט ראשון לא נראה הגיוני שישראל תתמוך בצבא המורדים בסוריה; צבא של אחים מוסלמים שאינם מסמלים בלשון המעטה את הערכים המערביים היקרים לליבנו, כמו זכויות אדם, דמוקרטיה ושלטון החוק. כמו כן, בשנים האחרונות שרר סוג של "שלום יציב אך קר" בינינו לבין סוריה. מצד שני, אי-אפשר להתעלם מן העובדה שאסד נתמך בעיקר על ידי איראן. אם הוא ינצח את המורדים ויישאר בשלטון, דריסת הרגל של איראן באזורנו תתרחב באופן משמעותי. כל מילה נוספת מיותרת.
האמת היא, שכל הדיון הזה הוא תיאורטי, כאילו יש לנתניהו ברירה. הרי הוא לא יכול לבקש מארה"ב להיות ערבה לביטחוננו מול האיום האיראני, ובאותו זמן לתמוך בממשל אסד הממומן על ידי איראן. מעבר לכך, כל השכנים שלנו ממילא רואים אותנו כשלוחה של ארה"ב. וטוב שכך. מדובר בתובנה שמחזקת את כושר ההרתעה שלנו, ומבטיחה לנו שקט יחסי.
למרות שבשל מיטתו המעופפת נתניהו מאבד גובה בזמן האחרון, הוא יודע היטב מי שותפו למיטה המדינית והוא שומר נאמנות לשותף זה, על מנת להבטיח את האינטרסים של מדינת ישראל.
הכותב, עו"ד כלב מאיירס, הוא מייסד מכון ירושלים לצדק