אי אפשר לעצור מסע טירוף

אחד מסממני ההצלחה של תרבות המערב, ובה גם המורשת היהודית, הוא ש"אין דבר העומד בפני הרצון". הכל בהישג יד, הכל פתיר, וגישה זו אכן הביאה את העמים המחזיקים בה להישגים נדירים בתחומי המדע והטכנולוגיה והרפואה והרוח והחתירה לשוויון ולצדק.

כחלק מתפיסת עולם זו, כל כישלון הופך לתחקיר כדי לסכל את האכזבה באירוע הבא. רק שבשל גישה זו ובשל הצלחתה מתפתחת התחושה כאילו אין חריגים ואין טעויות בלתי נמנעות, אבל המציאות אינה כזאת. אתמול, בהיוודע הטרגדיה בבנק הפועלים בבאר שבע, החל הרחש כאילו היה אפשר להקדים תרופה למכה.

טיעון אחד התבסס על התחושה כאילו מי שאשם בטרגדיה הוא המשק הלאומי, אשר לא השכיל לטפל בבעיותיו של הרוצח?המתאבד. טיעון אחר הוא שבעזרת מצלמות אבטחה או שומר, ואולי תא סינון המצויד במגלה מתכות, היה אפשר למנוע את הטבח בבנק.

אין בכך ממש. תמיד יהיה מי שיסתבך בקשיים כספיים, ומי שבנפשו המעורערת יראה בחוב של כמה אלפי שקלים תהום בלתי עבירה להמשיך בחייו, ומי שמניעיו יהיו מהסוג שאי אפשר לחזות מראש, ובכל אחד מהמקרים יגרום לאסון ולמוות.

לא הכספומט ששתק ולא המצלמות שהנציחו ולא המשטרה אשר הגיעה במהירות יחסית ולא השכנים אשר הצטופפו סמוך לסניף הבנק יכלו למנוע את האסון. לתוקפן יש את יתרון ההפתעה, שלעולם אי אפשר להפקיע ממנו. הוא יחליט בהתייעצות עם עצמו מתי לשבור את השלווה והשיגרה, ואין מי שיוכל לגלות את סערת הנפש מראש.

הטרגדיה בבאר שבע תחזור על עצמה בלבוש אחר ובהפסקות שונות. היא תצטרף למעשי טירוף אחרים של רצח בתוך המשפחה ובהשפעת אלכוהול וסמים ועוד רעות חולות.

נכון עושה החברה המודרנית שמתחקרת את עצמה ושואלת מה עוד תוכל לעשות כדי לבלום את הבנאליות של הרוע, והיא גם מצליחה במשימתה ומצמצמת אותו, אבל היגון והשכול והכאב תמיד יהיו בינינו מפני שלרשע שמור היתרון להפתיע את המגננה.

המין האנושי אינו פטור מתחקור ומשיפור מתמיד של אמצעיו, אך תוך כדי הכרה במגבלותיו. חבל, אך זה המצב.