"אני הוא זה שאמר מעל דוכן הכנסת שהשואה היתה הפשע החמור ביותר בתולדות האנושות המודרנית", הכריז בגאווה ח"כ אחמד טיבי בראיון לאילנה דיין בגל"צ, ומייד הוסיף: "הייתי מצפה מקורבנות השואה שלא יהפכו אחרים לקורבנות שלהם. והנה, אתם הפכתם אותנו לקורבנות של הקורבנות", ומכאן הלך והרחיב בתיאור העוולות הנוראות שנגרמו לקורבנות הפלשתינים, ואין הכוונה למלחמת ששת הימים ("הכיבוש") אלא למלחמת העצמאות, להקמת המדינה.
כמה ציניות ותחכום יש במהלך הזה של טיבי. הנה, הוא מכריז, ראו כמה אני אמפתי לסבל שלכם, עכשיו אני תובע מכם להכיר בסבל שלי. סבל מול סבל. אסון מול אסון. שואה מול נכבה. ובהבדל - בעוד הפלשתינים אינם אשמים בנכבה של היהודים, היהודים אשמים בשואה של הפלשתינים המשלמים מחיר נורא על לא עוול בכפם. המהלך הציני המתוחכם הזה נעוץ בשקר היסטורי כבד ומוכתם בדמגוגיה שקרית ונואלת. עצם ההשוואה בין המאורעות ההיסטוריים - כל כולה שקר ציני.
מלחמת העצמאות לא היתה תוכנית השמדה של עם בידי עם אחר, אלא מלחמה בין שני עמים. העם המציג עצמו כקורבן היה התוקפן, שדחה כל פשרה מכיוון שלא היה מוכן להשלים עם קיום עצמאי של יהודים בא"י. הוא שתקף את היישוב היהודי, ומדינות ערב הן שפלשו למדינת ישראל בת יומה כדי להחריבה ולהטביע את היישוב היהודי בדם. כל זה אירע שלוש שנים בלבד אחרי השואה.
להפסיד במלחמה זה אסון. להפסיד במלחמה טוטאלית - זה אסון כבד שבעתיים. אין ספק שאירע לפלשתינים אסון במלחמת העצמאות; הם שילמו את מחיר תוקפנותם הרצחנית ונושאים באחריות מלאה לכל תוצאותיה ומחיריה.
המהלך הציני של אחמד טיבי, לעשות לנו "טובה" ולהכיר בשואה ובשם הכרה זו להציג את הפלשתינים כ"קורבנות של הקורבנות", מתוחכם יותר מהכחשת השואה, הפופולרית כל כך בקרב הערבים, ולא פחות ציני ממנה.
הסבל של אילנה דיין
ישראל, בניגוד למה שרומז טיבי, לא קמה בשל השואה אלא בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית, כפי שנאמר במגילת העצמאות. זכותנו הטבעית היא זכותו של כל עם להגדרה עצמית ולמדינה ריבונית במולדתו. זכותנו ההיסטורית היא זכותו הנצחית של העם היהודי על ארץ ישראל. בשם הזכויות הללו נתנה בריטניה את הצהרת בלפור, שנות דור לפני השואה, והכיר בה חבר הלאומים. בשם הקושאן הזה החליט האו"ם על הקמת מדינה יהודית בא"י. במגילת העצמאות מופיעה השואה רק בפיסקה השביעית, אחרי תיאור זכותנו ההיסטורית על הארץ, הגעגועים והקשר של היהודים בגולה לארץ והמעשה הציוני - ולא כטיעון לצדקת הציונות, אלא כהוכחה לחוסר התוחלת של חיים יהודיים ללא ריבונות במולדת.
אך מה נלין על אחמד טיבי, כאשר המראיינת הגישה לו להנחתה ושאלה: "אתה דורש ממני להכיר בסבל שלך. אתה מכיר בסבל שלי?"