גירוש הדיפלומט האמריקני עם הפאה והכסף, ריאן פוגל, מרוסיה ולאחר מכן חשיפת זהותו של ראש שלוחת הביון במוסקבה סטיבן הול, מעידים על החרפה מכוונת ביחסו של הקרמלין לארה"ב. מאז התפרקותה של בריה"מ רווחה מין סלחנות כלפי הפעילות המודיעינית של מדינה אצל רעותה, וגירוש מרגלים שנתפסו "על חם" נראה כתקלה ששני הצדדים ביקשו לעבור עליה לסדר היום בהקדם.
הרושם הראשוני הוא שרוסיה חוזרת לימי המלחמה הקרה, שאפיינה את התנהלות מעצמות?העל בשליש השני של המאה ה?20, ושוב יבצבצו ספריו של ג'ון לה?קארה הישיש ברשימות רבי המכר. "המרגל שחזר מן הכפור" ו"עיר קטנה בגרמניה" ועוד שורה ארוכה של ספרי ריגול אפיינו את המתח בין מוסקבה לבין וושינגטון, שלה?קארה עצמו חווה בשרתו כסוכן חשאי מטעם המודיעין הבריטי בבון, גרמניה המערבית. מדוע מעוניינת רוסיה להעצים את התקשורת סביב חשיפת פעילות סוכני הביון האמריקנים על אדמתה? האמת מתגלה, אם בכלל, רק לאחר שנים כאשר נכתבים ספרי ההיסטוריה, המבוססים גם על עדויות של מרגלים ודיפלומטים שערקו למחנה היריב. אפשר שהמהומה התמוהה - בניגוד לגירוש מובן של דיפלומט שנתפס כ"אישיות בלתי רצויה" - נגרמה מסיבות מגוונות. האחת, שגורמי מודיעין וביון וביטחון רוסיים ביקשו לכפות את המתח על ממשלתם. זה קרה לאורך כל ההיסטוריה, הן כאשר אנשי ביון המוצגים כדיפלומטים הנהנים מחסינות נתפסים, והן כאשר הם או דיפלומטים אחרים עורקים מארצם ומבקשים מקלט במדינות יריבות.
יש אפשרות אחרת, שפוטין יזם את הפרסום הנרחב ואת חשיפת ראש ה?CIA בארצו כדי להרתיע את אזרחיו מקיום מגע כזה עם דיפלומטים זרים. מדינות מייצבות את רמת המהומה התקשורתית שהן יוזמות במקרים כאלה לפי מצב היחסים העדין עם הממשלה ששיגרה מרגלים לתחומן. בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים נמצאו דיפלומטים ומרגלים מזרח?אירופאים אשר ביקשו לערוק ממדינתם הקומוניסטית, וישראל סייעה בהגירתם למערב, אך כאשר דובר, למשל, ברומניה, עשתה ככל יכולתה למנוע פרסום שהיה עלול להביך את בוקרשט. לא כן כאשר היחסים מחריפים. לפי כל הסימנים, אי ההבנה הבינלאומית בין וושינגטון למוסקבה מעצימה. סוריה היא נקודת מוקד כזאת. לא רק נתניהו ביקש למנוע העברת טילי S-300, אלא גם ברק אובאמה, אבל פוטין לא נענה. זה פרק במחלוקת הכוללת על עתידו של המשטר בדמשק, ואינו דוגמה מדינית בלבדית. אם גירוש המרגלים הזרים ילווה עתה בפעולות גמול אמריקניות, כי אז ברור שיחסי סוכנויות הביון הם רק מד החום או נייר הלקמוס לדפוס היחסים בין שתי הבירות. הם אינם קובעים את טיב היחסים, רק משקפים אותם, וייתכן כי בקרוב שוב תתמלא הזירה במרגלים החוזרים מן הכפור.