לפני ימים אחדים הגיע ראש אמ"ן?מחקר לכותרות עיתוני העולם בעקבות הודעתו על השימוש שעשה הממשל הסורי בנשק כימי. בסוף השבוע טרח קצין בכיר באמ"ן להודיע ל"ניו יורק טיימס" שישראל מעדיפה את שלטון אסד בסוריה על הבלתי נודע הצפוי לאחר סילוקו. אלה שני מקרים שאי אפשר לעבור עליהם לסדר היום.
ראשית: מי שמדבר בשם ישראל הוא הממשלה ולא קצינים בכירים. זהו תפקיד ראש הממשלה או שר הביטחון, ולעיתים - הרמטכ"ל. לא פעם משתמש הצבא בלוחמה פסיכולוגית או בהשתלת ידיעות אמת בעיתוני העולם, וזה לגיטימי בהחלט, אך בשני המקרים הללו מדובר בקציני מודיעין המדברים, למעשה, בשם ישראל, וזה ממש לא תפקידם. נוצרת תחושה מדאיגה שהזנב מנסה לכשכש בכלב.
שנית: בשני המקרים מסובכת ישראל במבוכה מיותרת. אם באמת השתמש אסד בנשק כימי, ואם למרות זאת לא ארה"ב ולא שום גורם אחר בעולם פעלו נגדו, יש בכך עידוד לשימוש נוסף, והוכחה כי האיומים על פעולת עונשין בעקבות שימוש בנשק כימי הם עורבא פרח. ובאשר להעדפת ממשל אסד על פני האופוזיציה - זוהי איוולת ממש; הדבר האחרון שישראל זקוקה לו עכשיו, גם מול ארה"ב, הוא לזהות עצמה עם הציר סין?צפון קוריאה?רוסיה?איראן?חיזבאללה התומך באסד. יכול אדם לשוחח עם עצמו במקלחת, ולומר כי עדיף אסד על פני הערב?רב המסתמן באופוזיציה הסורית, אבל מדוע, לעזאזל, לומר את זה בקול רם? הרי אפילו אם היתה תבונה כלשהי בעמדה זו, ברור שברגע שמחצינים אותה פוגעים באסד והופכים אותו למשת"פ ציוני, החייב להתנער מ"תמיכתנו". מישהו צריך לעשות סדר בשטף ההודעות היוצא מבית המדרש המודיעיני. אנשי המודיעין אמורים להכין חומר למקבלי ההחלטות, ואם למקבלי ההחלטות יש עניין בכך - ייצאו הם ויודיעו את מה שיש להם להודיע.