הרודנות של פרנקו היתה שותפה לשואה

יסנטה ג'ינר קרא את הספר - והחליט: הגיעה השעה לחשוף סוד שנשמר במשך יותר מ?60 שנה. ג'ינר אזר כוחות והרים את הטלפון. "אתה צודק, פרנקו לא רצה את היהודים", אמר לאדוארדו מרטין דה פוסואלו, מחברו של הספר, אשר יוצא נגד הדעה המקובלת והרווחת בהיסטוריה, ולפיה הרודן פרנסיסקו פרנקו קידם את חילוצם של אלפי יהודים באירופה במהלך הכיבוש הנאצי ביבשת. שם הספר אינו מותיר ספק ומאתגר את התיאוריה הקיימת בספרד ובמערב בכלל: "פרנקיסמו שותף לשואה".

ב?1942, כאשר ג'ינר היה בן 14, אביו, מיגל, היה האחראי למעבר הגבול הספרדי עם צרפת, ליד העיירה הקטלאנית לס (LES). קבוצה של 20 יהודים מפולין נמלטה באותה תקופה לצרפת וביקשה לעבור את הגבול כדי להגיע לחוף מבטחים. מיגל ג'ינר קיבל את היהודים להמתנה במעבר הגבול, אך הודיע להם שהוא מוכרח לקבל הנחיות בעניינם מהשלטון במדריד.

"במשך רוב היום שבו המתינו לתשובה, ילדי העיירה שיחקו עם ילדי הפליטים היהודים", מספר מרטין דה פוסואלו. לבסוף הגיעה תשובתו של פרנקו. "קיבלתי הוראה שלא לתת לכם להיכנס", אמר ג'ינר בעצב לפליטים, שנאלצו לשוב על עקבותיהם לצרפת כשהם בוכים, כועסים ומפוחדים. חלקם אמרו בספרדית משובשת: "הולכים להרוג אותנו".

עבר שבוע, וג'ינר נועד לפגישה שגרתית עם האחראי הגרמני במעבר הגבול. "רציתי לומר לך שהרגנו את כולם", עידכן אותו הגרמני. ג'ינר נותר המום, עולמו חרב עליו. זה היה הרגע שבו הוא החליט, יחד עם תושבי לס, לפעול באופן מתוחכם, ובניגוד להוראות ממדריד, כדי לאפשר כניסה ליהודים שביקשו מקלט בספרד.

הסיפור על גורלה של קבוצת היהודים במעבר הגבול המשיך לזעזע את דה פוסואלו, עיתונאי וחוקר חשוב בספרד. לאחר כתיבת ספרו, "הסודות של פרנקיסמו", הוא חש כי עליו להפריך את הדעה הרווחת על פרנקו ועל היהודים. באמצעות מסמכים רשמיים רבים בגרמנית, בספרדית ובאנגלית, הוא מוכיח בספרו כי הרודן, ששלט בספרד מסוף מלחמת האזרחים (1939) עד יום מותו במיטתו (20 בנובמבר 1975), לא רק שלא רצה להציל יהודים?ספרדים (Spanischer Juden), אלא גם איפשר את מותם.

לדברי דה פוסואלו, חשוב לו להוכיח שאלפי היהודים שהצליחו לשרוד בזכות מסמכיהם הספרדיים לא ניצלו בזכות פרנקו - כפי שרוב ההיסטוריונים סבורים - אלא בעיקר בזכות פעילותם האמיצה של דיפלומטים ספרדים ספורים, ששירתו באירופה וראו במו עיניהם את גורל היהודים.

לאחרונה הגיע דה פוסואלו לישראל, כאורח של אגודת ידידי השפה הספרדית של אוניברסיטת תל אביב והקרן הבינלאומית על שם ראול ולנברג. הארגון, שנקרא על שם הדיפלומט השבדי שהציל 100 אלף יהודים במהלך השואה, העניק לדה פוסואלו פרס לפני כשנה בשל כתבות שפירסם על גורל היהודים בשואה בעיתונו בברצלונה, "לה ונגוארדיה".

נפגשתי עם דה פוסואלו (61) בטיילת בתל אביב. השיחה עימו על ההיסטוריה האפלה של ספרד ושל אירופה היתה מנוגדת לחלוטין לאווירה הנינוחה בחוף השקט. בפתח דבריו אמר דה פוסואלו כי מאז פרסום הספר הוא קיבל מחמאות רבות, ולא ניצל גם מחיצי הביקורת, אך בעיקר נשאל שאלה אחת על ידי כולם: מדוע כל העולם חשב שפרנקו, חרף אהדתו להיטלר, הציל יהודים רבים בספרד?

"המציאות האיומה המתגלה בכל המסמכים מראה כי פרנקו היה יכול להציל עשרות אלפי יהודים-ספרדים, אך העדיף לתת להם למות", מסביר דה פוסואלו. "הוא עשה זאת חרף האולטימטום הגרמני, שהזהיר אותו מ'אמצעים קיצוניים', כלומר השמדת עם, שיינקטו נגד היהודים אם ספרד לא תקבל אותם".

גם לפגישה בתל אביב דה פוסואלו הגיע עם אסמכתאות מהימנות. הוא מציג בפניי מברקים ובקשות, חלקן כמעט נואשות, מצד דיפלומטים ספרדים ששירתו באירופה. הדיפלומטים שלחו למדריד בקשות להציל יהודים, בטענה שהם במקור מספרד. חשוב לציין כי בתחילת שנות ה?40 ספרד היתה בעבור היהודים המפתח הכמעט יחיד לבריחה מהגיהינום הנאצי.

"אחרי הניצחון של הלאומיים במלחמת האזרחים בספרד היטלר הגיע לספרד עם נשק רב ועם כמות של אמצעים ואנשים, שהיתה גדולה יותר מאשר בכל מדינה אחרת שהיתה מעורבת במלחמת העולם שעמדה בפתח", מספר דה פוסואלו. "בשל כך, הגרמנים השפיעו על הכלכלה ועל הפוליטיקה הספרדית, וכשהחלה מלחמת העולם היחסים בין הצמרת הנאצית לזו של פרנקו היו קרובים, ולגרמניה החדשה היה יחס חיובי כלפי הרודן הספרדי.

"היחס הזה התבטא בהצעה", הוא אומר, "ספרד יכלה לקבל את היהודים הספרדים שהיו מפוזרים ברחבי אירופה. גורלם של היהודים האלה במדינות אחרות היה ברור, כמו זה של יתר היהודים: הם היו צפויים להירצח. אבל פרנקו לא הציל את היהודים, אף שידע מה עלול להיות גורלם. הרי למדריד הגיעה אינפורמציה מהדיפלומטים הספרדים שהיו עדים לגירושי היהודים ביבשת. כך, הרודנות הספרדית הפכה לשותפה לשואה".

בספרו של דה פוסואלו אפשר לקרוא מברק ששלח השגריר הגרמני במדריד, הנס וון מולטקה, לברלין ב?20 בפברואר 1943. "ממשלת ספרד החליטה לא לאשר בשום מקרה חזרה לספרד של ספרדים מגזע יהודי שחיים בשטחים שהם בחסות גרמנית", כותב השגריר הגרמני, ומבהיר: "ספרד תעזוב את היהודים עם האזרחות הספרדית לגורלם".

"הרעיון היה פשוט. אם כל יהודי הוא אויב של גרמניה, וגרמניה היא חברתי, כל היהודים הם אויביי", אומר דה פוסואלו, ומתייחס גם למשפט המפורסם שאפיין את פרנקו לגבי ה"קונספירציה היהודית?מסוניקית". לדברי דה פוסואלו, מעבר לאהדה האישית והגיאו?אסטרטגית של הגנרל פרנקו לציר הנאצי?פשיסטי, הוא היה בעל רגשות אנטישמיים מובהקים. במברק של וון מולטקה נאמר: "המנכ"ל (הדיפלומט הספרדי חוסה דוסינגה; ס"א) אמר שייתכן כי היהודים האלה יהיו מסוכנים יותר בספרד מאשר במדינות אחרות באירופה, כי הסוכנים האמריקנים והבריטים יגייסו אותם כדי להשתמש בהם כתועמלנים נגד ברית הציר, ובעיקר נגד גרמניה. מעבר לכך, מר דוסינגה לא הראה עניין ספרדי רב בנושא זה. אני מבקש הוראות חדשות. על החתום: מולטקה".

דה פוסואלו מדגיש בספרו כי "לספרדי מן המניין לא היה דבר נגד היהודים. שום ספרדי לא הבין את הלהיטות האנטישמית של הנאצים, ואולי גם לא ידע עליה. זאת, בגלל הריחוק ממדריד וגם בגלל המצב בספרד שלאחר מלחמת האזרחים - שהתאפיין ברעב ובאנאלפביתיות של האזרחים".

לדבריו, קיים מברק נוסף אשר מוכיח את טענתו. מדובר במברק שכתב אברהד וון טדן, שהיה חוליית הקישור בין יואכים וון ריבנטרופ, שר החוץ של היטלר, לאדולף אייכמן, הממונה על הגירושים. המברק נחתם ב?27 בדצמבר 1943 ונשלח לשגרירות הגרמנית במדריד. "במהלך השיחות שנערכו בשנת 1942 ועד חודש פברואר בשנת 1943 ממשלת ספרד התעקשה שאינה מעוניינת ביהודים הספרדים", נכתב שם, "מאוחר יותר התקבל אישור (בצד הגרמני) להחזרת כל היהודים הספרדים. פעמים רבות ספרד לא עמדה במועד המוסכם להחזרתם".

ההוכחות נגד פרנקו הגיעו לא רק מהצד הנאצי, אלא גם מהדיפלומטים הספרדים ששהו באירופה הכבושה. מבין אותם דיפלומטים, שכמה מהם סיכנו את חייהם כדי להציל יהודים, שישה זכו בתואר "חסיד אומות העולם" מיד ושם. לטענת דה פוסואלו, אנשים אלו נלחמו לא רק נגד הנאצים אלא גם נגד האטימות של ממשלת מדריד.

אחד הדיפלומטים שנמצא בתהליך לקבלת התואר "חסיד אומות העולם" הוא חוליו פלנסיה טובאו, השגריר הספרדי בבולגריה בשנים 1943-1940. כשחזה השגריר בזוועות הגירוש של היהודים, הוא כתב לשר החוץ הספרדי פרנסיסקו גומז ג'ורדנה ב?14 בספטמבר 1942: "אם במקרה כבודו סבור שחשוב להביא בחשבון את עצתי... הענק לי גמישות כדי להעניק ויזות ליהודים, לא משנה מאיזו אזרחות או באיזה מצב הם... היהודים הם קורבנות לרדיפה כה אכזרית ועזה עד שהאדם הקר ביותר מזדעזע לראות את חוסר הצדק והזוועות שהרשויות מבצעות".

דה פוסואלו חושף ששר החוץ ג'ורדנה לא אישר לפלנסיה טובאו להעניק ויזות, אך הדיפלומט הספרדי פעל בניגוד להוראות - ובאומץ לב הצליח להציל 600 יהודים. החלטתו הביאה לרדיפתו האישית על ידי הנאצים בסופיה, לזעם ממשלת בולגריה ובעיקר לכעס אדיר במדריד.

אבל פלנסיה טובאו לא חשש. לא רק שסייע ליהודים בידיעה ובגלוי, הוא אף אימץ את שני ילדיו (קלודי ורנה) של איש העסקים הספרדי?יהודי לאון אריה, שנתלה על ידי הנאצים. שר החוץ ג'ורדנה רתח על השגריר הסורר, נזף בו ואמר לו שהוא "קיצוני אנטי?גרמני וחבר של יהודים". ממעמד של שגריר הפך "דון חוליו" לפרסונה נון?גרטה בבולגריה.

דה פוסואלו כותב שרצח העם היהודי היה דבר ידוע בספרד במהלך המלחמה, חרף ניסיונות הנאצים להסתירו. "הדוכס של אלבה, שגריר ספרד בלונדון, כבר התריע אחרי שהחלה מלחמת העולם על כך שהיהודים נמצאים בסכנת השמדה", הוא אומר. "אנחל סאנס בריס, הדיפלומט הספרדי הידוע שהציל יהודים רבים בהונגריה בזכות מה שכונה 'בתים ספרדיים', שלח דו"ח שבו ציין אפילו את הסבון שנעשה משומן של בני אדם. מדריד קיבלה את המסמכים והכניסה אותם לארכיון בלי לעורר רעש".

אז מדוע במשך שנים רבות כל כך אנשים סבורים שפרנקו הציל יהודים?

"כשמלחמת העולם השנייה החלה לשנות כיוון לטובת בעלות הברית, אלו לחצו על פרנקו. הרודן ניכס לעצמו את מעשי הגבורה של הדיפלומטים הספרדים כדי להרוויח את חסדם של המנצחים". פרנקו, שגם פחד מהתקדמות הקומוניסטים, ידע להחליף צד ברגע הנכון.

דה פוסואלו מצביע גם על תמיכה של היטלר בהפיכה הצבאית שביצע פרנקו בספרד. "היטלר התלהב מהמצב והורה לשלוח מספר כפול של מטוסים ממה שביקש ממנו פרנקו - כלומר לא עשרה אלא 20", הוא מספר. "הפיהרר הורה גם ליצור מכניזם כלכלי של תמיכה ב'לה אספניה נשיונל', הצד הפשיסטי שנלחם נגד הרפובליקנים בספרד".

בספרו מצטט דה פוסואלו את ההיסטוריון חיים אבני, מהמוסד ליהדות בת זמננו באוניברסיטת ירושלים, חוקר הנחשב לסמכות בסוגיות היהודיות הקשורות לספרד, לפורטוגל ולאמריקה הלטינית. בספרו האחרון של אבני, "ספרד, פרנקו והיהודים", מצוטטים דבריו של הנציג הספרדי באו"ם ב?1949: "ספרד, כחלק מהרוח הנוצרית והאוניברסלית של אהבת כל הגזעים שעל האדמה, תרמה להצלת יהודים ופעלה מתוך עניינים רוחניים יותר מאשר מסיבות פוליטיות או פשוט משפטיות".

זו "אוניברסליזציה של השקר", מפרש דה פוסואלו את דברי הנציג הספרדי. לדבריו, השקר הכפול, ארוך השנים, הוא שלא רק שהגנרל פרנקו קידם לכאורה את הצלת היהודים, אלא שהוא אף ניסה למנוע את השמדתם או לפחות התעלם מן הנושא. בהקשר זה דה פוסואלו מביא דוגמה מזעזעת שמוכיחה מעל לכל ספק כי פרנקו לא עשה מאום כדי להיטיב עם גורל היהודים באירופה הנאצית, בין שהיו ספרדים ובין שלא.

במסמך של השלטון הנאצי, שנשמר בארכיון בבריטניה, נמצאה התייחסות לרכבת של יהודים מספרד שהגיעה ממחנה הריכוז ברגן?בלזן ושפרנקו שכח בסרבר, על גבול צרפת וספרד. "הגרמנים שלחו בשתי רכבות שתי קבוצות של יהודים ספרדים מסלוניקי, ששהו בברגן?בלזן, לבקשת השגריר הספרדי סבסטיאן רומרו רדיגלס, שביקש להצילם", מספר דה פוסואלו. "הרכבת הראשונה, שבה היו 182 איש, עברה את הגבול הספרדי ב?10 בפברואר 1944. הרכבת השנייה, שבה היו 183 איש, חצתה את הגבול ב?13 בפברואר. זה היה נס, כי הרכבת השנייה הגיעה לסרבר, שעל הגבול, בשעה 16:20 ב?11 בפברואר, אך הגיעה לספרד רק אחרי יומיים".

מה פשר האיחור? אני שואל, ודה פוסואלו עונה: "פשוט מאוד, הרשויות הספרדיות שכחו רכבת במשך 48 שעות בתחנה הצרפתית של סרבר. חיילי אס.אס, שאיבטחו את הרכבת, התקשרו לברלין כדי לשאול מה לעשות עם היהודים האלה, ואם אפשר להחזירם לברגן?בלזן. אבל מישהו טרח להתקשר לספרדים, והטעות תוקנה".

עניין נוסף שמרגיז את דה פוסואלו הוא שהספרדים באותה רכבת, שהגיעו לחוף מבטחים בברצלונה, סברו שפרנקו הציל אותם. "נכון, בסוף בשתי הרכבות האלה ניצלו יותר מ?300 איש, אך פרנקו היה יכול, בהוראה אחת, להציל 45 אלף יהודים", הוא אומר. הוא מבהיר כי ב?1944 הגנרל פרנקו ידע שהתגברה הביקורת הבינלאומית על שלטונו הרודני וכן על הגישה האנטישמית שלו. לכן, קבוצת היהודים מסלוניקי התקבלה בברצלונה ברעש תקשורתי גדול שסייע לתעמולה של פרנקו מול ארה"ב. בדיוק בתעמולה הזו דה פוסואלו מנסה להילחם בספרו החדש. ¬