בחירת הרבנים הראשיים – הזדמנות לתיקון ליל שבועות

היה או לא היה "דיל" בין "הבית היהודי" לש"ס לגבי בחירתם של שלמה עמאר ויעקב אריאל לרבנים הראשיים? האם הכנסת תחוקק חוק שיאריך את כהונתו של עמאר ויאפשר לאריאל להתמודד? האם אריה דרעי ממשיך לקדם את מועמדותו של אחיו, הרב יהודה דרעי? והאם שי פירון מ"יש עתיד" יגשר בין נפתלי בנט לרבני תנועתו? הבחירות לרבנות הראשית הפכו זה מכבר לתפוח אדמה פוליטי לוהט ולסיפור רווי תככים ויצרים. אך עם כל הכבוד לפוליטיקה, הבחירות הללו הן קודם כל סוגיה ערכית מאין כמוה.

חשיבותם של הרבנים הראשיים חורגת הרבה מעבר לעולם התורני. במדינה בה הדת היא חלק בלתי נפרד ממערכת המשפט ומהפוליטיקה, הרבנים הראשיים ממלאים תפקיד מפתח בהתוויית מדיניות לגבי שורה ארוכה של סוגיות – החל מנישואין וגירושין לכלל הזוגות בישראל, דרך זכויות נשים מול הממסד האורתודוקסי, בצבא ובממשלה, וכלה במקרים של אלימות, אפליה וגזענות נגד ערבים וזרים בחברה הישראלית. ואין מתאים מחג השבועות כדי לרתום את המנהיגות הדתית של ישראל למלחמה בקנאות הדתית ובגזענות ההולכת ופושה במדינה.

דוגמא מובהקת לכך היא מדיניותה ההולכת ונאטמת של ישראל כלפי מבקשי מקלט ופליטים מאפריקה. כ-60,000 מבקשי מקלט שוהים כיום בישראל – רובם מגיעים מאריתריאה ולפי משרד החוץ נשקפת להם סכנת חיים אם יחזרו אליה. ישראל חתומה על האמנה הבינלאומית להגנה על פליטים – אמנה שנוצרה במידה רבה כלקח מהשואה, ואשר אוסרת על גירוש נתינים זרים למדינה בה צפויה להם סכנה.

כשנקרא במגילת רות בחג השבועות נחוש שוב בגאווה לנוכח היחס של היהדות לגר, ונהנהן בראשנו בהסכמה לגבי חשיבות הכבוד שמעניקה מורשת ישראל לזרים. אבל ביום-יום, במקום שראשי הממסד הדתי יהיו הראשונים להטיף לסובלנות, קולם כמעט ואינו נשמע כאשר השיח הציבורי מתמלא בשנאה ובהפחדה וכאשר ההסתה והאלימות מגיעות לרחוב. הבחירות לרבנות הראשית הן אפוא הזדמנות לתבוע מהמועמדים לנקוט עמדה ולהפגין מנהיגות בנושא כה מרכזי לדמותה המוסרית של ישראל בשנים הקרובות.

דוגמא נוספת לפער הבלתי נסבל שבין ערכי חג השבועות שאנו חוגגים בימים אלה לבין המציאות הישראלית בשטח הם אירועי "תג מחיר". ב-2012 התרחשו לא פחות מ-56 התקפות על רכוש ואתרים השייכים לפלסטינים וללא-יהודים. משרד הפנים אפילו החליט לאחרונה להתקין מערכות אבטחה ומצלמות בכ-40 אתרים לא-יהודים כהגנה מפני פורעים, לרוב יהודים האוחזים באמונה משיחית. הנה לכם סוגיה בה מתחייבת מנהיגות מוסרית, חזקה ושאינה מגמגמת מצד המועמדים לרבנים הראשיים כבר כעת ובוודאי שאחרי הבחירות בעוד כ-3 חודשים.

ועוד לא דיברנו על התקציב שכולו גזירות וקיצוצים על מעמד הביניים והשכבות החלשות. העלאת המע"מ, מס ההכנסה, הפגיעה בצהרונים ובקצבאות הילדים – כל אלה יגבו מחיר כבד, כאן ועכשיו, ממיליוני הישראלים המתקשים גם כך לגמור את החודש בעוד שתאגידי הענק ימשיכו לקבל פטורים ממסים במיליארדי שקלים על חשבון קופת המדינה. האם קולם של הרבנים הראשיים אינו צריך להישמע? ומה בכלל חושבים המועמדים לרבנות הראשית על אי-השוויון המאמיר בחברה הישראלית? הנה לכם סוגיה בה מתבקש כי הסמכות הדתית הבכירה במדינת ישראל תשמיע את קולה ברוח ערכי הצדק החברתי והחמלה של היהדות ומורשת ישראל.

הבחירות לרבנות הראשית הן אפוא הזדמנות למנהיגי הציבור הדתיים שיבחרו כאן בקרוב, ליישם את הערכים ההומניסטיים שהם הלב הפועם של חג השבועות. אם נשכיל לדרוש תשובות ערכיות מהמועמדים לרב הראשי ולתבוע מהם דין וחשבון כמנהיגים מוסריים, נעשה תיקון ליל שבועות אמיתי – ולא עוד "דיל" פוליטי.

הכותבת משמשת מנכ"לית הקרן החדשה לישראל