הימים הקרובים ייקראו מעל דפי ההיסטוריה "ימי תקציב". אף על פי שתקציב המדינה הנוכחי נקבע ברובו לפני שנה, הרי "השיח הציבורי", דהיינו הגופים הקובעים את סדר היום, מנסה לצבוע את סעיפי התקציב בצבע אחר ממה שהורגלנו אליו עד כה. עמותות ופרשנים רבים קוראים במפורש לקצץ בתקציב הביטחון. מעין אקסיומה אשר גרעין של אמת אכן נמצא בה, אלא שסיבותיהם של הדורשים לקצץ וכן הביטחון העצמי המופרז שלהם אינם מרגיעים במיוחד.
השיח החברתי המתרגש עלינו במלוא עוזו אינו אלא שם אחר לתפישה חברתית?כלכלית המכילה עמותות וארגונים חברתיים?סביבתיים וזכויות אדם. במילים אחרות, המונחים ביטחון, צבא ומצביאים זרים להם מאוד ולעיתים אף מאוסים בעיניהם. במדינה דמוקרטית יש מקום של כבוד לתפיסות עולם שונות ואף קוטביות, אך כאשר נחשפות בזו אחר זו כוונותיהם המפורשות של מארגני "המחאה החברתית" מלפני שנתיים - כלומר, רצון להפיכה שלטונית במקום בחירות - החשש מפני קיצוץ נרחב בתקציב הביטחון בשמו של הדגל החברתי מסוכן כעת שבעתיים. בתחילתה של המחאה כתבתי, בין השאר: "זו מחאה של עשירים מתוך השמנת על גובה הקצפת, ואשר נסחף אליה גם מי שיוקר המחיה אכן מעיק עליו מאוד".
למעשה, זה שלושה עשורים מתנהל שיח אנטי?צבאי במסגרות השונות, בין שמעל במות תקשורתיות ובין שבאקדמיה, אשר זזה באופן שיטתי לכיוון שמאל המתבדל ממדינת ישראל והמתנכר לה, ובייחוד למערכת הביטחון שלה. זה חילחל עמוק עד כדי שתנועות פוליטיות אינן ממהרות לצרף לשורותיהן אנשי צבא בכירים. חמור מכך, עיון קצר בקורות חייהם של חברי הכנסת הנוכחית מראה כי חלק ניכר מהם, ובייחוד החדשים שבהם, מתהדרים בקורות חיים "חברתיים, סביבתיים, חינוכיים". במר ליבו אמר ח"כ ישראל חסון לפני זמן מה: "כולם נעשו חברתיים, אז מי יישב בוועדת חוץ וביטחון, סתיו שפיר?"
מדינה אשר על סדר יומה נמצאים דיבורים אינספור על הצורך בקיצוץ תקציבי נרחב לטובת "מדינת רווחה" עלולה למצוא עצמה לא מוכנה למלחמה. מוכנות זו מוכרחה להיות מתמדת - באימון, בהצטיידות ובעיקר בהבנת כוונות האויב. התחושה שנסתיימו המלחמות אמנם מתערערת מעת לעת, כפי שמתרחש בימים אלה, אבל הכרסום נעשה. כל זמן ששום מדינה בעולם לא הטביעה טנקים בים או גרסה אותם בתנורי פלדה, וכך גם בנוגע למטוסים ולשאר כלי מלחמה, אין חוכמה יתרה בחיפזון לסגור אוגדות ולהיות ראשונים המכרסמים בכוח הלאומי.
בימים שבהם מאכלת הקיצוץ נופלת על אמצעי לחימה כאלה שנתגלו בתקיפות האחרונות מול סוריה, על קצינים ונגדים ללא הבחנה ועל אורכו של השירות הצבאי - מותר להיזכר בערוב ימיו של שאול המלך, בעודו מתכונן למערכה נוספת מול פלישתים ומתבררים מימדי החידלון, לא נמצאו חרב ואף חומרי גלם או אנשי מקצוע לייצור נשק: "והיה ביום מלחמת ולא נמצא חרב וחנית ביד כל העם אשר את שאול ואת יונתן ו?ת??מ??צ?א לשאול וליונתן בנו".
הכותב הוא יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי