לקראת הדיון הדרמטי שייערך היום בעניין הקיצוץ בתקציב הביטחון, פירסם השר משה יעלון את תצלומיו במירוץ "גלגלים של תקווה", שנערך בעמק יזרעאל בחסות אגודה הפועלת לשילוב בעלי צרכים מיוחדים בשורות הצבא. הוא נהג באופני יד לאורך 55 קילומטרים. המאמץ להגן על הצרכים המיוחדים של מערכת הביטחון נוכח קשיי התקציב יהיה קשה יותר.
ברור שנחוץ לקצץ בכל סעיף אפשרי. אם מישהו יודע כיצד לצמצם את הסדרי הפנסיה השערורייתיים של כוחות הביטחון או את ההוצאות על שיקום - ראוי שיקום ויציע בהקדם מתווה מקורי. יש גם יחידות שצה"ל מוכן לוותר עליהן, אם כי בשנה הראשונה כל סגירה מלווה בהוצאה מוגברת ולא בחיסכון, וממילא אין למי למכור את הטנקים הישנים, אלא להציבם במתקן האימונים בצאלים. לבקשת יעלון הדיון יעסוק במיזמים, ולא רק בכסף. איזה פרויקט עתידי בתחום הסייבר והאלקטרוניקה והמודיעין והאימונים מבקשת הממשלה לבטל או לדחות? ומה שוויו?
אותי משליך הדיון הזה לימים שעשיתי בגבול הגליל העליון במלחמת לבנון השנייה ולשאלות הקשות: מה אירע לכנרת רינת ממושב זרעית מאז המלחמה ב?2006? וכיצד התנהלו החיים באביבים מתחת למארון א?ראס, שבקרב שנערך בו ספגו חיילי צה"ל פגיעות קשות? ובקריית שמונה שבערה ללא הרף?
יעלון יזכור. הן הוא מיהר לחזור מהשתלמותו בארה"ב כדי להשיא עצות לצה"ל הנבוך, אבל אהוד אולמרט ודן חלוץ נמנעו ממפגש אישי עם הרמטכ"ל לשעבר, שהכיר טוב מאחרים את מחיר הקיצוץ הקודם בתקציב הביטחון. גם בני גנץ יזכור. צפינו יחד בזמן אמת באוגדת השריון, שלחמה ומעדה במעבר הסלוקי בשבת האחרונה למלחמה. אולי מפני שצה"ל לא האזין לבוגי.
שלא יהססו לומר לא
עלון יהיה נתון הבוקר ללחצים כבדים של עמיתיו. הם חשים כי מה שיופחת ממנו יקל על תקציב משרדיהם, שגם הוא נחוץ. אך עליו להיזהר מפני פשרה מרחיקת לכת. גם מפני כל הבטחה שיקבל מעמיתיו. אחרי התבוסה בלבנון ניאות הרמטכ"ל הטרי גבי אשכנזי לקבל את מתווה הוועדה בראשות דוד ברודט, אשר הציעה לו תקציב מובטח לעשור.
ההתחייבות התקציבית ארוכת הטווח פיתתה, צה"ל הסכים, ומה קרה? לא כלום. מתווה ברודט התמסמס מהר מכפי שנכתב, ועכשיו שוב מציעים ליעלון תקציב רב שנתי, ומעטים הסיכויים שימומש.
למה זה יוביל את ישראל? לוותר על צוללת? על מטוס חמקן? על טילים מתוצרת הארץ? מאחזי העיניים אינם מדברים איתו על לוותר, אלא על פריסה. עם פריסה כזאת לא היתה כיפת ברזל במבצע עמוד ענן בעזה.
נכון, חולה במסדרון ותלמיד בכיתה גדושה מצטלמים רע. לעומת זאת, אין מה לצלם ולהפחיד בו את דעת הקהל בקיפול אמצעי מודיעין מתוחכמים בארץ יעד. הציבור אינו יודע מה מכביד על אחריותם של יעלון ושל גנץ. אבל הם יודעים, ושלא יהססו לומר - לא. פשוט לא.