דיפלומטיה לא תפתור את המשבר הסורי. דיפלומטיה, בסוריה כמו באיראן, רק גורמת למשטרים החשוכים שם להרוויח זמן ולשרוד. ההבנה האחרונה בין וושינגטון למוסקבה, בתום ביקורו של מזכיר המדינה ג'ון קרי ברוסיה בשבוע שעבר, צריכה להדליק נורה אדומה אצל המורדים. אסד, כולם מסכימים, כבר מזמן חצה את הקו האדום. אבל וושינגטון מאפשרת לרוסים לסייע למשטר הסורי דווקא כשהוא מתחיל להרים את הראש.
ביקורו הצפוי של רה"מ נתניהו במוסקבה קשור ישירות למתרחש בסוריה. ישראל תנסה בפעם המי יודע כמה לדחות הספקה של טילי הנ"מ המתקדמים מסוג S-300 למדינה שבה אף אחד לא באמת יודע מה יהיה בה מחר. האינטרסים של רוסיה אינם בהכרח אלה של המערב. רוסיה רוצה למכור ציוד צבאי. וכמה שיותר. רוסיה אוהבת לקוחות טובים. כמו סוריה.
זה לא הולך להיות פשוט לנתניהו. רוסיה גם שומרת על המשטר הסורי בקנאות, ולא רק משום שמדובר בבעלת הברית האחרונה שלה במזרח התיכון. רוסיה כבר לא בריה"מ אבל המשבר בסוריה מזכיר לה נשכחות. הנוסטלגיה גורמת לפוטין לשחזר במדיניות החוץ שלו פרקים מהמלחמה הקרה. גם ממשל אובאמה לא מתוכנת למלחמות, ולכן יש סיכוי גדול שהוועידה הקרובה העתידה להיות בז'נבה בעניין סוריה, כמו קודמותיה, לא תתרום דבר. ואסד יודע לקרוא את המפה. בסיטואציה אחרת ובמצב גיאו?פוליטי שונה לא היה מזיק אם ארדואן היה מצטרף לנתניהו למוסקבה. הפיצוצים בסוף השבוע במחוז הטאי רק מגבירים את הכעס הטורקי כלפי אסד ואת הרצון לראות אותו מסתלק.
כאמור, הכיוון הוא שוב ז'נבה, לוועידה נוספת אחרי זו הלא מוצלחת של יוני 2012. מאז מלחמת העולם השנייה ראינו כי פעולות צבאיות יעילות פי כמה מוועידות בינלאומיות נוצצות ומסוקרות כדי לפתור משברים, אבל הרוסים מצליחים להביא את המשבר הסורי למקום שבו הם מעוניינים. אם זה היה תלוי ברוסים, גם למשבר בקוסובו ב?1999 היו מחפשים פתרון מסביב לשולחן. סלובודן מילושביץ', נשיא סרביה, אז בוודאי לא היה מתנגד. בסוף היתה מלחמה, והיה פתרון.
הדבר העצוב בסיפור הסורי, שכבר גרם ל?80 אלף הרוגים, הוא שהסיכוי הנוסף שניתן לדיפלומטיה תואם לא רק את רצונה של מוסקבה אלא גם את זה של וושינגטון. אובאמה רוצה להיכנס להיסטוריה, כבר אמרנו, כנשיא שמסיים מלחמות. המקסימום שהוא מוכן לעשות הוא חיסולים מהאוויר המנוהלים מבסיס בנבדה.
פתרון המשבר הסורי עובר במוסקבה. גם בירושלים הבינו זאת מזמן. מאז פרוץ המהומות לא הפסיקה רוסיה למכור למשטרו של אסד נשק, ואף בלמה החלטות של מועצת הביטחון נגדו. מוסקבה קלטה שאסד חצה את הקו האדום והבחינה שמישהו לאחרונה מפציץ קצת יותר מדי בסוריה, ולכן החליטה להתערב. לא כדי להפיל את אסד - אלא כדי לשמור אותו במקום.
לא פלא שדמשק מברכת על ההסכם בין רוסיה לארה"ב. אסד מרוויח זמן, ואיראן גם.