פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      החיקוי של דב חנין חסר סיכוי מול חולדאי

      הילה קובו, תל אביבית מושבעת, מברכת על הצטרפות ניצן הורוביץ למרוץ לראשות העיר - אך מודה שמול האיש שלרשותו מערכת משומנת ותמיכה גורפת בצפון העיר ובדרומה, זה לא כוחות

      ההכרזה של ניצן הורוביץ על התמודדותו במרוץ לראשות עיריית תל אביב מבורכת מאוד. כמו תמיד בדמוקרטיה, אופוזיציה נחושה תאלץ את השליט למתוח איברים, לנער אבק ולרענן את השורות. אבל האם יש להורוביץ סיכוי? לא ממש. המקומונים התל-אביביים שנותרו אמנם עוד ילבו את המערכה, ראש העיר המכהן רון חולדאי יזיע מעט, אבל גם בנובמבר הקרוב הוא ימשיך לפקוד את הקומה ה-12 בבניין בכיכר רבין.

      כמעט בלתי אפשרי להפיל ראש עירייה מכהן בישראל. העיר צריכה להיות מנוהלת ממש ממש גרוע כדי שזה יקרה, וזה - חייבים להודות - לא המצב בבירת הכלכלה והתרבות של ישראל. הכיעור של בניין הבימה והדחפורים על חוף גורדון מרגיזים, אבל לא מסכנים את הכסא.

      בימי מערכת בחירות מוניציפלית, כל המערכת העירונית - והיא גדולה ומשומנת - מגויסת למען הארכת כהונתו של ראש העיר. בחודשים האחרונים, למשל, נתקלו תושבי תל אביב בכרזות בתחנות אוטובוס שמודיעות להם כמה העיר שלהם נפלאה, מה שיעור המתגייסים בה ומה שיעור הזכאים לבגרות. הושק גם קמפיין חינני על הניקיון של העיר. בדוברות העירייה יתעקשו כי מדובר בפרסום לגיטימי עבור התושבים ודוחים טענות על ניצול לא ראוי של כספי ציבור ומשאבי עירייה ("הכרזות נתלו כבר באוגוסט", טוענים שם, כאילו בקיץ לא היה ידוע שנכנסים לשנת בחירות), ועדיין - הצוות של הורוביץ מתמודד לא רק עם חולדאי ויועצי התקשורת שלו, אלא עם אלפי עובדי עירייה וחברות עירוניות שיושבים בצמתים רגישים ונאמנים לבוס.

      כנראה תרגישו הקלה בגביית דוחות חניה

      המחאה החברתית שפרצה לפני קרוב לשנתיים, שהופנתה בשלב כלשהו ישירות אל חולדאי וכוחות היס"מ שהפעיל נגד המפגינים, בוודאי מפיחה תקווה בהורוביץ ואנשיו - כמו גם הפייט המכובד שנתן דב חנין במערכת הבחירות הקודמת. זו תקווה מדומה. להזכירכם, לפני הבחירות המוניציפליות היו כבר בחירות ארציות. סימני המחאה אכן הורגשו בבחירות האלה, אך הן תורגמו להצלחה המסחררת (גם בתל אביב) של יאיר לפיד, המזכיר באופיו יותר את חולדאי מאשר את יריבו.

      סיבה נוספת לפקפק ביכולתו של הורוביץ לעמוד במשימה, היא שלא נראה שהוא נושא בשורה חדשה. הנושאים שהזכיר במסיבת העיתונאים (שיפור התחבורה, התגייסות למען דרום העיר, הקטנת הכיתות במערכת החינוך) נשמעו כמו תקליט שבור, שלא לומר חיקוי חיוור של חנין. הבעיה בהתמודדות מול חולדאי היא שלאורך השנים הוא השכיל לרקוד על כל החתונות, ועדיין לא ליפול מהרגליים מרוב עייפות. הוא גם בונה בנייני פאר, וגם דואג לזרים; גם מתגאה בעיר ידידותית לגאים, וגם מקפיד להזכיר את יפו בצמידות לתל אביב (עם הקלישאה הידועה: "תל אביב יפו, בלי מקף, צריך להוריד כבר את המקף הזה").

      את הטענות המוצדקות לגבי המחדלים הדורשים תיקון בעיר, כמו יוקר הדיור והמחייה, הוא הודף בטענה שידיו כבולות - וגם ידינו כבולות בניסיון להוכיח שהוא לגמרי טועה.

      אין ספק שהצעירים ותושבי לב העיר עשויים לתת את קולם להורוביץ, אך צריך לזכור שתל אביב-יפו גדולה מהמרובע התחום בין הרחובות אלנבי ומנחם בגין, חוף הים ונחל והירקון. יש להניח כי תושבי שכונות הדרום כמו התקווה ויד אליהו, כמו גם תושבי שכונות הצפון כמו רמת אביב, כמו אפקה וצהלה, ימשיכו להצביע בהמוניהם לראש העיר המכהן.

      שיהיה ברור - אין ספק שהורוביץ אדם עתיר זכויות, ויש גם משהו רומנטי בראש עיר המשתייך לקהילה הגאה (כמעט כמו שר פנים שמכניס את חברתו להריון לפני הנישואים), וכאמור - עצם ההכרזה על ההתמודדות היא משב רוח חיובי לתושבי ותושבות העיר. אבל בכך זה מסתכם. אם בתקופה הקרובה האיש חולדאי יהיה מעט פחות אימפולסיבי ומעט יותר מחויך, סבלני וקשוב לתושבים ולטרוניותיהם; ואם לפתע תורגש הקלה בגבייה הנלהבת של דוחות חניה - מערכת הבחירות הזאת בהחלט תעשה את שלה.

      לכל הטורים של הילה קובו