לפיד גורר את ישראל לפלייאוף התחתון

חברת דירוג האשראי S&P הורידה ביום חמישי את דירוג האשראי של ישראל במטבע מקומי מ-AA מינוס ל-A פלוס. כלכלות המערב מדורגות בשלוש קבוצות: קבוצת הטריפל A, שהיא "הפלייאוף העליון" של הכלכלות; קבוצת הדאבל A, שהיא "אמצע הטבלה" של הכלכלות; וקבוצת הסינגל A, שהיא "הפלייאוף התחתון" של כלכלות המערב. במשמרת של יאיר לפיד כשר האוצר וכתגובה לזגזוג שלו בסוגיית הגירעון, ירדה ישראל לפלייאוף התחתון.

כדאי להקשיב לחברת הדירוג האוביקטיבית; שם לא מתרשמים מתקיפת החרדים, מנאומים רוויי הסתה בכנסת ומפוסטים של יחסי ציבור בפייסבוק. בחברות הדירוג מתייחסים לדרך ההתנהלות וקבלת ההחלטות של שר האוצר - וכאן הוא מקבל ציון נכשל.

נכון, לפיד קיבל מדינה באוברדראפט עצום. אבל העובדה שמאז שנכנס לנעלי שר האוצר הוא מזגזג שוב ושוב ונמנע מהתוויית מדיניות כלכלית ברורה פוגעת בכלכלה הישראלית, ובכולנו. יעד הגירעון עולה ויורד, האסטרטגיה עמומה והכיוון שאליו לפיד מוביל את המשק לוט בערפל. בשפה שכלכלני S&P מבינים, קוראים לזה חוסר מנהיגות ובריחה מהתמודדות.

חשוב להבהיר: עצם הגירעון אינו הבעיה; גירעון הוא הלוואה שהמדינה לוקחת כדי להשקיע באזרחים שלה, ושאותה תחזיר בהמשך. הגירעון יכול היה להיות גשר לכלכלה טובה יותר, להורדת יוקר המחייה ולקידום אוכלוסיות מוחלשות. אבל הגשר של לפיד נגמר באמצע המים, ולא ב"מקום טוב יותר" בעוד שנתיים. חברת דירוג האשראי ראתה שאין אסטרטגיה ולא השתכנעה - והורדת הדירוג היא התוצאה.

אז איזו אסטרטגיה צריך שר האוצר להכתיב? שליש מהאוכלוסייה הישראלית נהנה היום מהעוצמה הכלכלית של ישראל, בעוד שני שלישים - שמרוכזים בגליל ובנגב, במגזר הערבי, בקרב החרדים ובשכונות המתקשות במרכזי הערים ועיירות הפיתוח - נזנחו מאחור. במקום להסתפק בסיסמת "האדם העובד", יש לפעול ליצירת מקומות עבודה חדשים, כשאסטרטגיית צמיחה לכלכלה הישראלית חייבת לכלול את אותו כוח אדיר שמחכה להזדמנות להשתלב.

כך למשל, הגליל הוא כר פורה לפיתוח כלכלי מואץ; כרמיאל כעיר התוכנה, הצפון הרחוק סביב מכללת תל-חי כמוקד מדעי החיים, והמגזר הערבי הפרוס בצפון, ובו 25 אלף צעירים משכילים שלמדו ורוצים להשתלב במקומות עבודה רלוונטיים בכלכלה הישראלית. בנגב, אסור להתעלם מהכישרון הגדול שנצבר באוניברסיטת בן-גוריון, ומהצעירים, שתחת הובלת ראש העיר באר שבע רוביק דנילוביץ' ונשיאת האוניברסיטה פרופ' רבקה כרמי, הופכים את השיח על הדרום ממקום מרוחק ומתקשה - להזדמנות הכלכלית הבאה של ישראל. ערים כמו אשקלון, אשדוד, ירוחם ודימונה יכולות (וצריכות) להיות חלק מדינמיקה כלכלית חדשה.

החרדים, שממשיכים להיות שק החבטות של לפיד, כאילו מערכת הבחירות לא תמה, חייבים להיכנס למעגל התעסוקה המתקדמת בישראל - וזו חובתנו לפתוח להם את הדלת. עלינו להיעזר בהם כדי להשאיר משרות בארץ, למשל, במקום שחברות יפנו לספקי שירותים בהודו. במקום לתקוף אותם, יש לקדם תכניות שישלבו אלפי חרדים וחרדיות בשוק העבודה. את המגמה הראשונית שכבר מתפתחת בתחום תעסוקת החרדים בהיי-טק חייבים לחזק סביב ירושלים ובית שמש, ולחתור להכנסת המגזר החרדי כולו למעגל התעסוקה.

ולבסוף, העסקים הקטנים - גם הם חלק בלתי-נפרד מאסטרטגית צמיחה; 90% מהאשראי בארץ הולך לאחוז אחד מהחברות, ואילו העסקים הקטנים נחנקים. בעוד הרשות לעסקים קטנים בארה"ב ניצבת לימינו של הנשיא ברק אובמה, בישראל מדובר בארגון קטן שמתקשה להוביל שינויי מדיניות. הפחתת הביורוקרטיה והקצאת משאבי אשראי לעסקים הקטנים והבינוניים יכולים לשנות לחלוטין את מצב הרוח הכלכלי בישראל. גם המגזר הציבורי, גוף מרכזי וחשוב מאין כמוהו שעובדים בו אנשים מוכשרים ומדהימים, חייב לעבור טרנספורמציה ולהתייעל. את ה"ניו-דיל" הישראלי אפשר להוביל בשיתוף פעולה בין המגזר הציבורי והפרטי, ולהביא לצמיחה מדהימה בשנים הקרובות - לו רק יוגדרו מטרות ברורות למשימות לאומיות.

ואולם, במקום קידמה וצמיחה, דיוני התקציב בחודשים האחרונים לא שיקפו דבר מלבד סתימת חורים וכיבוי שריפות. הגיע הזמן לדבר על הסוגיות שמצדיקות את העמקת הגירעון - השקעה בעתיד הישראלים.

הכותב, ח"כ אראל מרגלית (העבודה), הוא חבר בוועדת הכספים של הכנסת ויו"ר השדולה לעסקים קטנים ובינוניים