נתניהו רוצה להיות פוטין

ממשלת ישראל עומדת לתמוך בהצעת חוק לחיזוק המשילות, שצפויה להיות מובאת מחר (שני) בפני ועדת שרים לחקיקה. הנושא עולה בתחילת קדנציה של כל ממשלה חדשה. הפעם, "יש עתיד" הגדילו לעשות ועיגנו את הנושא בהסכם הקואליציוני כנספח עליו חתומות כל הסיעות המרכיבות את הקואליציה.

שיהיה ברור - חיזוק המשילות זה דבר טוב וחשוב. ראוי שממשלה (כל ממשלה באשר היא) תמשול קדנציה מלאה בת ארבע שנים, כמו בכל מדינה מתוקנת, ובסופה יחליט הציבור אם מגיע לה עוד קדנציה בשלטון או שלא. אכן, בהצעה לחיזוק המשילות ישנם כמה סעיפים טובים, כמו צמצום גודל הממשלה (18 שרים וארבעה סגני שרים); כמו העלאת אחוז החסימה - מהלך מבורך, באמת הגיע הזמן שנתכנס לגושים אידאולוגיים ולא נתפצל בלי סוף. ישנו גם הרעיון שניתן להצביע אי-אמון בממשלה רק ברוב של 65 ח"כים - הצעה שאפשר להתווכח עליה.

ואולם, כמו בכל הסכם, תמיד כדאי לקרוא את האותיות הקטנות - וכשקוראים אותן, מגלים שמההצעה שעומדת להצבעה נשקפת סכנה משמעותית לדמוקרטיה. קחו למשל את סעיף 35 (9) להסכם שהפך להצעה: תת-הסעיף הקטן הזה, שנראה כי השתדלו להצניעו, מעניק לראש הממשלה סמכות לפזר את הכנסת בצו - על דעת עצמו בלבד! כן, פשוט כך: "נוכח ראש הממשלה כי קיים בכנסת רוב המתנגד לממשלה ושעקב כך נמנעת אפשרות לפעולה תקינה של הממשלה, רשאי הוא, תוך מתן הודעה לנשיא המדינה, לפזר את הכנסת בצו", לשון הסעיף.

המשמעות של פיזור הכנסת היא כמובן הליכה מיידית לבחירות. כך, אם יאושר הסעיף, יידעו כל חברי הכנסת שאם יעזו לקרוא תיגר על הממשלה, להתנגד להצעות חוק שלה או חלילה להצביע אי-אמון, הם בעצם גוזרים את דינם. גם אם יימצאו 65 הח"כים שיצביעו אי-אמון, לא יהיה באפשרותם לעולם להציג ממשלה חלופית, משום שעוד לפני שיספיקו לעשות כן, תפוזר הכנסת ונלך לבחירות. חושבים שיש בכך שיפור של יכולת המשילות? דמיינו, אם כן, מצב אחר, אבסורדי עוד יותר: ראש הממשלה מתעורר בבוקר ורואה סקר מחמיא בעיתון, המנבא למפלגתו מנדטים רבים. גם אם אינו סובל מצרות מיוחדות בכנסת, הוא יוכל באותו רגע להחליט שזה "זמן טוב לבחירות" - ולפזר את הכנסת בלי לשאול בעצתו של איש. דמוקרטיה במיטבה.

ובכן, נראה שמישהו התבלבל שם.

במדינת ישראל הדמוקרטיה היא ייצוגית - אין בחירות אישיות. הכנסת היא הריבון, ולא ראש הממשלה (הוא אחד מ-120). בבואנו לקלפי, הצבענו למפלגה ולא לאדם או לראש ממשלה.
אז באיזו זכות אפשר לתת לחבר כנסת אחד, שמרגיש שאין לו רוב, את הכוח והסמכות לפזר את הכנסת באמצעות "צו - הודעה לנשיא"?

זו כבר ממש דיקטטורה. אולי נתניהו רוצה להיות פוטין. ואולי זהו דווקא לפיד, שמכין לעצמו את הקרקע לכהונתו העתידית כראש ממשלה. אבל מישהו צריך להזכיר להם שאנחנו דמוקרטיה, ושחוק הבחירה הישירה בוטל! תפקיד הכנסת הוא לפקח על הממשלה. לבקר ולאזן אותה.

עקרון בסיסי בדמוקרטיה הוא הפרדת רשויות המושתתת על איזונים ובלמים. על פי עקרונות הדמוקרטיה של "הליכוד-ישראל ביתנו" ו"יש עתיד", בכדי להפיל ממשלה נדרש רוב של 65 בכנסת, ואילו בשביל לפזר את הכנסת צריך "הבנה" של ראש הממשלה כי יש רוב המתנגד לממשלה; החלטה של אדם אחד, שכל מה שצריך כדי להוציאה לפועל הוא הודעה לנשיא ופרסום צו ברשומות. זהו, רבותיי, סקנדל.

אפילו במשטרים בעלי אופי נשיאותי, בהם בוחר העם את הנשיא באופן ישיר, לראש הרשות המבצעת אין סמכות לפזר הרשות המחוקקת, שגם היא נבחרה על ידי הציבור ואמורה לשקף את כולו (לעומת הנשיא שמייצג רק חלק מהציבור). גם בישראל, ברשויות המקומיות, לראש העיר (שהוא הרשות המבצעת), הנבחר באופן ישיר על ידי הציבור, אין את הסמכות לפזר את מועצת העיר (המייצגת את כלל הציבור בעיר), והוא יכול לתפקד עם מועצה אופוזיציונית.

כמובן שיש ערך לחיזוק משילות הממשלה, ולכך שתכהן במשך תקופת כהונה שלמה בת ארבע שנים, במקביל לכהונת הכנסת. יש גם ערך לכך שהממשלה שזכתה לאמון הכנסת תוכל לעסוק בענייני המדינה ולא בעיקר בהישרדות. חלק מהעקרונות שעליהם החליטו בהקשר זה הגיוניים ואולי גם נכונים. אבל ההצעה החדשה לוקחת אותנו צעד אחד רחוק מדי. מדובר בפגיעה של ממש בדמוקרטיה וברצון העם.

אסור לאפשר להצעה לעבור כפי שהיא. קשה להבין כיצד אנשים דמוקרטיים כמו יאיר לפיד, יעל גרמן וציפי לבני חתומים על מסמך המקדם מהלך כל כך משמעותי הפוגע בשלטון החוק. מה שברור הוא שאסור לאפשר להצעה כזו לעבור. ואם זו הבשורה ש"הפוליטיקה החדשה" מביאה ומובילה - אז שיהיה ברור שאין עתיד עם יש עתיד.

הכותב, עו"ד איתן גינזבורג, הוא סגן ראש עיריית רעננה