לא ניתנו לי יותר מחמש דקות, אולי. ייתכן שפחות. קצינת המשטרה, בקולה הסמכותי, הודיעה כי ניידת מגיעה מיד. ?שימי עלייך משהו?, היא פוקדת עליי באינטונציה שקשה עד בלתי אפשרי לערער עליה, בקושי להוסיף מילה. אני מעט מנותקת - וייתכן שניתוק רגשי זה הוא שהבטיח שגם את קורותיי בדקות הבאות, טראומטיות ככל שיהיו, אשרוד.
אני לבושה אפור. בדרך החוצה אימא ?תופסת? אותי. רק שלוש מילים: ?זה אבא, נכון??. ואני פוערת פה מפוחד. היא יודעת. היא מדדה אל עבר המרפסת, שם מתערטלת בתנוחת עובר ומייללת. ומייללת. אימא! אני קוראת לעברה, אימא, שום דבר לא קורה, אוקיי? אני מבטיחה לך! ש-ום ד-בר! כלום! הכול בסדר! אימא! את שומעת אותי? אימא? אבל אימא לא שומעת. אימא בוכה.
ואני, למטה, כמעט בכעס, מגרשת את המלאכים שלי. תראו מה עשיתם לאימא.
מרבית חיי שתקתי את הפגיעה. שאימא לא תכעס. אימא ביקשה שלא אספר. ?רק...?, היא מנמיכה את קולה, ?רק...לא לדבר על זה. בסדר??. כן אימא. בטח. בסדר.
"זה הסוד שלנו"
במשך שנים תהיתי אם יש עוד בנות כמוני, שחולמות בלילות שהן הורגות את התוקף שלהן. אותו, ששיחק בחייהן כמו בקוביות. שעשה בהן כרצונו. שצילק עד כי לא הכירו עצמן. עד כי לא רצו להכיר עצמן.
בילדותי, לפחות מבחינה ורבלית, כפיתי על עצמי שתיקה, כאילו הייתי אילמת. כי אם לא לדבר ולספר - אז אולי לא לדבר בכלל. הפעמים היחידות בהן נשמע מוצא פי היו אז, בבית הספק היסודי כשהקראתי תשובות ארוכות, מפורטות, מנומקות, למעשה מעייפות למדי. התלמידה הכי טובה בכיתה - אבל המתבודדת, הכי מוזרה בכיתה, ואולי גם הכי נלעגת. לו יכלו הקירות לדבר.
סוג ההשתקה הגרוע מכל, הוא זה המגיע מהמקורבים אלייך ביותר - ממשפחתך. היא לא מאמינה, או לא רוצה להאמין, או פשוט מעוניינת לטאטא את הכביסה המלוכלכת מתחת לשטיח הכי עבה. ההשתקה הזו מקורה אולי בנסיונות הנואשים להעמיד פני משפחה נורמטיבית - ?נורמלית?.
פעמים רבות מאיים התוקף עצמו על הנאנסת. אם היא ילדה, יעשה לעצמו תחבולות: ?זה הסוד שלנו?, או ?ככה אנחנו אוהבים, זר לא יבין, ולכן אסור לספר לאף אחד?. אם בגרה הילדה - חד וחלק - יאיים התוקף על חייה, על חיי יקיריה לו תעז לפצות פה. גם כאן, אלמנט השתיקה תופס מקום, מקום גדול וטראומטי מדי מכדי שיופר. ויש שתישא לנצח את הפחד, החרדה, הטראומה שתאפיל על חייה בכל יום מחייה, בכל שעה, בכל דקה. לבדה.
ויש שתיקה מסוג אחר. מסוג שאנו, כחברה - אחראים לה. ויש וזוהי השתיקה המכאיבה, המתסכלת והמייאשת ביותר. זוהי שתיקתה של המורה, היועצת, העובדת הסוציאלית, הקולגה במקום העבודה. שתיקתם של אלה שאם רק היו קשובים מספיק היו קולטים את אותות המצוקה, אלה שאם רק היו רגישים מספיק היו מתייצבים לצד הנפגעת ומלווים אותה בהתמודדות עם הפגיעה.
לצערנו, רבות מנפגעות התקיפה המינית נותרות לבדן עם הפגיעה; הסביבה בוחרת להעלים עין או מטילה כתם על הנפגעת, ובעשותה זאת מפקירה אותה להתמודד עם תחושות אשמה ובושה - כאילו היא זו שפשעה.
אלפי נשים פונות מדי שנה למרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית - ועוד רבות מספור ממשיכות לשאת עימן את הסוד במשך שנים.
שנים של שתיקה והדחקה אפשרו לאבי להמשיך לפגוע, והביאו אותי לידי אובדן אמון בעצמי, וייתכן כי גרוע מכך - לידי אובדן אמון טוטאלי בסביבתי.
אבל היום - לאחר מאות ואלפי שעות טיפול, לאחר התפרקות, לא רק של התא המשפחתי אלא אישית ופרטית של כל בן או בת משפחה מלבדי והפיכת הבית ל?אזור מוכה אסון?; לאחר שנים של דאגה לפרנסתי במחיר בריאותי הנפשית ולעתים נפילה אל החריץ שבין לבין; לאחר שנים בהן למדתי ו?תרגלתי? תקשורת בינאישית נכונה, בריאה ומתגמלת; לאחר אינסוף נפילות להום שפגעו ביכולתי לתפקד כאחת האדם, בעודי מתמודדת, עם הכמיהה מחד אך עם הקשיים עד חוסר היכולת מאידך, לנהל מערכת יחסים נורמטיבית עם בני המין השני - היום, אני קוראת לכולנו לפתוח עיניים ואוזניים, לקלוט את אותות המצוקה ולהושיט יד לכל אותן נשים שנפגעו. שלא בחרו להיפגע. להושיט יד, ולחבק.
קוראים לי מיקי. עברתי גילוי עריות.
וזה הקול שלי.
"גיבורות" הוא פרויקט אמנותי-חברתי שעניינו דיוקנאות של נשים נפגעות אלימות מינית. את הפרוייקט יזמה וצילמה אליסיה שחף כדי לעודד נשים שעברו תקיפה מינית לשבור את קשר השתיקה ולא להתבייש. הפרויקט הוא פעולה המערערת על המוסכמה לפיה יש להסתיר את זהותה של האישה המותקפת בכדי להגן עליה ולאפשר לה להשתקם. עיקרו של הרעיון הוא בהיפוך היחסים בין התוקף לקורבן. לא עוד קורבן לתקיפה מינית המסתירה את זהותה ומתביישת, אלא להיפך, חושפת את זהותה ובכך מעוררת מודעות לתופעה ומטילה את האחריות על התוקף.
בימים אלה מתקיים מבצע התרמה למרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ברשת "סופר-פארם". בכל סניפי הרשת ניתן לרכוש מארזי ברכה בעלות עשרה שקלים, כל ההכנסות יועברו כתרומה למרכזי הסיוע.
מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית:
לנשים: 1202
לגברים: 1203