תקיפה צבאית או מבוכה עולמית: החלופות הרעות של אובמה בסוריה

אם הנשיא יחליט לא להתערב בנעשה במלחמת האזחים, הוא יתפס כמי ש"אין לו מילה", אולם מנגד התבוססות בבוץ הסורי תעורר זיכרונות מימי עיראק. וגם: המעידה הנדירה של נסראללה

אבי יששכרוף, פרשננו לענייני ערבים
03/05/2013
צילום: רויטרס, סרטוני חובבים שהועלו לרשת; עריכה: גדי וינסטוק

(צפו באובמה מודה השבוע לראשונה כי משטר אסד השתמש בנשק כימי)

בכל חמישי

הטבות ואטרקציות ב-10 ₪ בלבד - רק באפליקציית וואלה!

בשיתוף Poalim Wonder

לא מעט סורים יהיו כנראה חייבים את חייהם לראש חטיבת המחקר באמ"ן, תא"ל איתי ברון. ההצהרה של ברון בכנס של המכון למחקרי ביטחון באוניברסיטת תל אביב, כי סוריה משתמשת בנשק כימי נגד אזרחיה, העלתה בבת אחת מחדש את הסוגיה הסורית לתודעה העולמית. יותר מ-70,000 בני אדם נהרגו במלחמת האזרחים הזו. מאות נטבחים שם מדי יום. זרם הפליטים שנעקרו מבתיהם ועברו להתגורר בירדן, לבנון או מקומות אחרים בסוריה, רק הולך וגדל וחצה את רף המיליון לפני חודשים רבים. ובכל זאת, בשלב מסוים נדמה היה שדבר לא יחלץ את דעת הקהל בעולם מאדישותה באשר למתרחש שם. והנה ברון הצליח לעשות זאת. האמירה המפורשת שלו כי משטר אסד עשה שימוש בגז מסוג סארין, גררה את ארה"ב בעל כורחה להודות כי "הקו האדום נחצה".

אולם הדילמה של ארה"ב רק התחדדה בעקבות החשיפה של ברון. אם עד כה היה ברור שאין בכוונת וושינגטון להתערב בנעשה בסוריה כל עוד אין שימוש בנשק כימי, הרי שכעת נדחק הנשיא ברק אובמה לפינה ולפניו עומדות כמה אפשרויות, כולן רחוקות מלהיות מוצלחות. האפשרות הראשונה, היא לא לעמוד במילתו - להימנע מפעילות נגד משטרו של אסד ואז לספוג ביקורת מבית ובעיקר מהמזרח התיכון. בעלות בריתה של ארה"ב באזור (ובכלל זה ישראל) יבינו את ההימנעות מפעולה כסימן מובהק לחולשתו של אובמה בעיקר לנוכח עימות אפשרי עתידי מול איראן. מנגד, אם ארה"ב לא תסתבך במלחמה נוספת, הדבר יוכל לאפשר לאובמה לנסות ולפתור את בעיותיה הפנימיות של ארצו. הדבר אף יכול להשפיע על הבחירות לקונגרס האמריקאי (בעוד כשנה וחצי), כך שאם מפלגתו תזכה להישגים נאים - הוא יזכה להתנהל ביתר חופשיות.

אין תמונה(צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

האפשרות השנייה, משמעותה מעורבות צבאית. גם כאן ישנן כמה אופציות למידת המעורבות הזו: אחת, שליחת אמצעי לחימה לאופוזיציה. כך יוכל אובמה לטעון שלא נשאר אדיש למתרחש בסוריה אך גם לא יסתבך עמוק בבוץ סורי עמוק. אולם אם ימשיך משטרו של באשר אסד להשתמש בנשק כימי או לחלופין, אם נשק כזה יפול לידי פעילי אופוזיציה המזוהים עם אנשי אל-קאעדה, לאובמה לא תהיה ברירה אלא לשלוח כוחות לאדמת סוריה. טיפול בנשק כימי במספר שנמצא על פי ההערכות ב-15-20 אתרים יצריך עשרות אלפי חיילים בשטח, שכן אין זה עניין של מה בכך. הנוכחות של החיילים האמריקנים בשטח ערבי, יביא עמו להתקפות טרור מצד אלפי אנשי אל-קאעדה השוהים בימים אלה על אדמת סוריה. היא אולי תוביל גם לניסיון איראני לעודד פיגועים נגד חיילי צבא ארה"ב, כדי למקד את המאמץ המלחמתי האמריקאי שם ולא בטהרן. או בקיצור, הצלקת של הבוץ העיראקי, עדיין טרייה בתודעה של אובמה כמו גם של הבוחר בארה"ב.

הדילמה האמריקאית גדולה עוד יותר לנוכח היעדרה של הנהגה ברורה לאופוזיציה, שפועלת כערב רב של קבוצות בעלות אינטרסים שונים, במימונם של גורמים זרים, שכל אחת מבקשת להוביל את סוריה לכיוון אחר. ה"וול סטריט ז'ורנל" דיווח השבוע על התחרות הקשה בין קטאר וסעודיה סביב הנהגת האופוזיציה. לדוגמה, בעוד ריאד תמכה ביו"ר הקואליציה הלאומית הסורית (הגוף המאגד את פלגי האופוזיציה לכאורה), מועז אל-ח'טיב, שהסכים להידברות עם המשטר הסורי, ניסתה דוחא מאחורי הקלעים להפילו. אל-ח'טיב התפטר בסופו של דבר מתפקידו. קטאר, לפי העיתון, מובילה קו תקיף יותר ביחס למשטר והייתה מאחורי המינוי של ע'סאן היטו לתפקיד ראש ממשלת המעבר. וכך אם תפעל ארה"ב נגד אסד ותביא להפלתו, כלל לא ברור מי עשוי לרשת אותו. אחת הקבוצות שכוחה ממשיך לעלות, היא ג'בהת א-נוסרה, או במילים אחרות - פעילים איסלמיסטים בעלי משנה הזהה לזו של אל-קאעדה. אם נשק כימי יפול לידיהם, אפילו ישראל תתגעגע לימיו השלווים של אסד ולבני בריתו בחיזבאללה.

חיזבאללה: נסראללה חורג מהרגלו - ומשקר

מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה היה ידוע במשך שנים, גם בצד הישראלי, כאדם בעל מילה. דובר אמת. תכונה שמעולם לא אפיינה מנהיגים במזרח התיכון, ישראלים או ערבים. נסראללה נחשב ליוצא דופן במובן הזה. ובכל זאת, המצוקה של ארגונו בתוך לבנון לנוכח השינויים בסוריה ובארצו שלו, גורמים לנסראללה לנהוג כשאר המנהיגים ולשקר. זה החל דווקא בשיגור הראשון של מזל"ט של חיזבאללה, לפני כחצי שנה בקירוב, כאשר נסראללה הגאה בהישג המפוקפק, דאג להוסיף פרטים שכל קשר בינם לבין המציאות מקרי לחלוטין. אולם בנאומו מיום שלישי כבר עלה נסראללה מדרגה וטען שייתכן שאת המזל"ט שהתקרב לשמי חיפה בתחילת השבוע, שיגרה ישראל כדי לייצר הישג צבאי. הוא הכחיש כל קשר של חיזבאללה או איראן למעשה. אין כיום גופים בלבנון שיכולים לשגר מזל"ט מלבד חיזבאללה או האיראנים.

מנסה להתנער משיגור המזל"ט(צילום: רויטרס)

ייתכן שהארגון השיעי אמנם לא שיגר את כלי הטיס אך אז טביעות האצבע יהיו איראניות. דבריו של נסראללה נועדו ככל הנראה להשתיק את מה שרבים בלבנון יודעים וחוששים ממנו. במדינה יש נוכחות ניכרת של אנשי משמרות המהפכה שלא יהססו להאיץ בחיזבאללה להיכנס למלחמה מול ישראל בשעת הצורך. ייתכן שחיזבאללה עצמו ינסה לייצר בקרוב פרובוקציות נוספות מול ישראל לנוכח מצבו הקשה בדעת הקהל הלבנונית והבחירות הקרבות. ה"דיילי סטאר" הלבנוני דיווח שלשום מפי מקורות בכוח יוניפי"ל, שייתכן וחיזבאללה ינסה בקרוב לאייש שוב עמדות על גבול ישראל, הפרה בוטה של החלטה 1701 מסוף מלחמת לבנון השנייה שאוסרת על נוכחות של חיזבאללה מדרום לליטני. המקורות סיפרו כי פחות ופחות כוחות של צבא לבנון הסדיר פועלים כעת בדרום לבנון וכי כוחות יוניפי"ל הבחינו כבר כמה פעמים בעמדות הקרובות לגבול, שאנשי חיזבאללה השתלטו עליהן.

תקריות אחרות נרשמו כאשר פעילי הארגון השיעי הפריעו לעבודתם של חיילי יוניפי"ל וחסמו סיורים שלהם באזור.

ההתפתחות הזו הינה משמעותית ודרמטית, הרבה יותר משיגור המזל"ט. במידה מסוימת הצבת כוחות חיזבאללה על גבול ישראל, עלולה להיחשב "קזיוס בלי", עילה למלחמה. נראה שנסראללה, שלדברי אחד מקודמיו בתפקיד, סובחי טופיילי, איבד יותר מ-130 אנשי חיזבאללה בלחימה בסוריה, מנסה שוב לעורר את החזית מול ישראל כדי להזכיר ללבנונים עד כמה נחוץ הארגון "להגן על לבנון".

הפגנה של מתנחלים אחרי הפיגוע בצומת תפוח(צילום: דרור עינב)

הפיגוע בתפוח - הקדמה לגל אלימות

19 חודשים ללא הרוגים ישראלים מפעולות טרור בגדה המערבית באו לסיומם ביום שלישי. אביתר בורובסקי, אב לחמישה שעמד בצד הדרך בצומת תפוח הותקף בידי מחבל פלסטיני חמוש בסכין, שהגיע מהעיירה שוייכה באזור טול כרם. הדוקר, סלאמה זע'ל, כבר היה בכלא הישראלי ארבע שנים. למרות הודעה מפוקפקת ש"גדודי חללי אל-אקצא" קיבלו אחריות על הפיגוע, נראה שזע'ל לא הסתייע במסגרת ארגונית כזו או אחרת כדי להפוך את הפיגוע לאפשרי. אולם קשה להתעלם מהאווירה הציבורית שיש כיום בשטחים בכל הקשור לישראל המכשירה התקפות מעין אלה. בעמוד הפייסבוק של הפתח מיהרו לכנות את זע'ל "הגיבור" (אל-בטל) וברשות הפלסטינית נמנעו מלגנות מפורשות. האווירה הכללית בגדה היא כי סבב נוסף של עימות בין ישראל והפלסטינים כבר בפתח וכי האירוע מיום שלישי הוא רק ההקדמה להתנגשויות קשות יותר, אולי גם לפיגועים, בעיקר אם מאמצי הממשל האמריקאי לחדש את המשא ומתן בין ישראל והרשות יכשלו.

בעמוד הפייסבוק של הפתח מיהרו לכנות את המחבל מהפיגוע בתפוח "הגיבור". הלוויתו של אביתר בורובסקי(צילום: שלומי גבאי)

לפני קצת פחות משבועיים אמר בכיר פלסטיני לוואלה! חדשות, שהשאלה אינה "אם", אלא "מתי", יוכרז הניסיון של מזכיר המדינה ג'ון קרי לחדש את השיחות כ"כישלון". כעת יש גם תשובה לשאלה הזו. מתברר שיו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן הודיע לקרי במהלך פגישתם האחרונה באיסטנבול (ב-21 באפריל), כי בכוונת אש"ף להמתין עד ה-3 ביוני (בעוד חודש בדיוק) לפני שתחדש את פנייתה החד צדדית להתקבל לסוכנויות האו"ם השונות במעמד של מדינה. או במילים אחרות, אבו מאזן נקט שוב בשיחותיו עם האמריקאים בתרגיל "תחזיקו אותי" - כלומר, אם לא יצליח קרי לקבל מישראל מפה לגבולות המדינה הפלסטינית העתידית והצהרה פומבית בדבר מסגרת לשיחות (גבולות 67'), הרי שהפלסטינים ילכו לעימות דיפלומטי מול ישראל וארה"ב, ינסו להתקבל לשלל הארגונים הבינלאומיים השונים ובכלל זה לבית הדין הפלילי הבינלאומי – ה-ICC.

ניתן להעריך שעד לתאריך היעד המדובר, ישראל לא תמהר להציג לממשל האמריקאי מפה עוד בטרם החל המשא ומתן בין הצדדים - כך לפחות הבהירה ממשלת ישראל. מכאן שהכרזה צפויה של הרשות כי שיחות מדיניות עם ישראל אינן אפשריות בשלב זה, תביא לתסיסה נוספת בשטח - עוד הפגנות, עוד אלימות ואולי גם עוד פיגועים, בין היתר מאחר שבאותו שבוע יציינו הפלסטינים את "יום הנכסה" - יום התבוסה לישראל במלחמת 1967.

ברשות מודעים לאפשרות הזו, וחוששים ממנה. מנגד, הליכה לשיחות עם ישראל, ללא עצירה של הבנייה בהתנחלויות, מבלי שיהיה ברור מה היעד הסופי של המשא ומתן, הופכת את חידוש המפגשים המדיניים עם הצד הישראלי, לסיוט מבחינתה. הביקורת הציבורית במקרה כזה, נגד הנהגת אש"ף, תהיה נוקבת במקרה הטוב ותגרור גל של הפגנות במקרה הפחות טוב. בכירי הרשות טוענים בתוקף ששאלת דעת הקהל אינה עומדת לנגד עיניו של אבו מאזן בסוגיה זו, אולם בעידן האביב הערבי, כל מנהיג ערבי באשר הוא, חושב היטב על תגובת הרחוב והציבור. מכאן גם ניתן להבין את התגובה הצוננת של הרשות ביחס להודעה של ראש ממשלת קטאר ונציג הליגה הערבית חאמד בן ג'אסם אל-תאני במהלך שיחותיו בוושינגטון. לדבריו "על ההסדר (בין ישראל והפלסטינים, א.י) להתבסס על הגבולות שקדמו למלחמת 1967, עם אפשרות לחילופי שטחים שוויוניים בהיקף קטן, שעליהם תהיה הסכמה הדדית". בכירי הפתח, כמו מוחמד שטייה ונביל שעת', מתחו ביקורת על ההצהרה מאחר שלדבריהם לא היה צריך להציג ויתורים לישראל עוד טרם החל המשא ומתן. זאת על אף שמדובר בעמדה פלסטינית מוכרת וידועה. אלא ששוב, את התגובה הזו יש להבין בהקשר של דעת הקהל הפלסטינית שרואה בימים אלה בשלילה כל צעד לקראת ישראל, גם אם משמעותו אפסית.

הפלסטינים הבינו שקרי נכשל. אבו מאזן עם שר החוץ האמריקאי(צילום: רויטרס)

בישראל, בעיקר בחוגי השמאל והמרכז מיהרו לברך. בוושינגטון כבר ניכרה התלהבות של ממש, שניתן להבין גם אותה. בהיעדר משא ומתן ממשי בין הצדדים או פריצת דרך, גם הצהרה תיאורטית (אמנם ראשונה מסוגה מצידה של הליגה הערבית) שחוזרת על מה שכבר ידוע לרשות וישראל, יכולה להוות סיבה למסיבה. כך לפחות אנחנו יודעים שבמשא ומתן שאינו מתנהל בין ישראל והרשות, הליגה הערבית – שאינה חלק בשיחות, תגבה את הפלסטינים ותתמוך במקרה של חילופי שטחים, מהלך שהפלסטינים הסכימו לו כבר לפני יותר מ-13 שנים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully