יוזמה "חדשה", זמירות ישנות

זלמן שובל
02/05/2013

"דרמטי", "היסטורי", צהלו כמה פוליטיקאים מהשמאל (כולל שר אחד בממשלה) לשמע הכרזתו של ראש ממשלת קטאר בוושינגטון על כך שהליגה הערבית תסכים לתמוך במו"מ לשלום על בסיס קווי 67' עם חילופי שטחים. ואולם לא רק שלא דרמטי ולא היסטורי, אלא שלפי שעה אין כאן שינוי בגישה הערבית בנוגע לסכסוך עם ישראל.

אפשר להתנחם בכך שהדברים מעידים כי לפחות אצל חלק מהעולם הערבי מתגבשת ההכרה שהאיום האיראני והתוהו ובוהו בעקבות האביב הערבי מחייבים לנסות להגיע להסדר כלשהו עם ישראל. פרשנים שונים התייחסו להצהרה של ראש הממשלה הקטארי כאילו מדובר בחידוש "היוזמה הערבית" מלפני 12 שנה, אולם יש לקוות שלא בכך מדובר, שכן אותה "יוזמה" היתה לא יותר מתכתיב אולטימטיבי לישראל בנוסח "כזה ראה וקדש", כולל איום מרומז לחידוש האלימות אם לא תסכים לכל הדרישות, ומראש. בין השאר, כדאי לזכור ש"היוזמה" ההיא כללה גם את "זכות השיבה" של הפליטים, הגם שבניסוח מוסווה.

לעומת זאת, אם הליגה הערבית, וליתר דיוק הפלשתינים - כי איתם צריך להגיע לשלום - יבואו עכשיו ויגידו: "אנחנו חוזרים לשולחן הדיונים ללא תנאים מוקדמים אבל אלה הן הנקודות, כולל קווי 67', אשר נעלה במו"מ", תוכל ישראל להשיב: "בבקשה, אך אנחנו נעלה את התביעות ואת העמדות שלנו, וקווי 67' לא יהיו חלק מהן".

ברור שהממשל האמריקני מילא תפקיד פעיל ביותר בגיבוש ההצהרה של הליגה (כפי שהיה קודם בנוגע ל"פיוס" הישראלי?טורקי), ויש להניח שהידיעה שהתפרסמה בשבוע שעבר כביכול "מפי גורמים אמריקניים בכירים", ולפיה וושינגטון פועלת לכינוס ועידת פיסגה מרובעת בתקווה לחדש את המו"מ בין ישראל לפלשתינים, היתה מעין הכנת הקרקע בהקשר הזה. הגם שהממשל הבין שהנושא הפלשתיני אינו החשוב ביותר במכלול הבעיות במזרח התיכון, ובוודאי לא הגורם המרכזי ביצירתן, וושינגטון סבורה שהתקדמות במסלול הישראלי?פלשתיני עשויה לסייע ליצירת מוקד של יציבות באזור ולגיבוש החזית נגד איראן. כמו כן, הנשיא אובאמה גם לא ויתר לחלוטין על התקווה שיצליח במה שקודמיו לא הצליחו.

בביקורו בירושלים וברמאללה לא הותיר אובאמה ספק כי מטרתו היא עדיין פתרון שתי המדינות על בסיס קווי 67'. לפי שעה, אין כל סימן שאבו מאזן נוטה לסגת מהאסטרטגיה שמטרתה לעקוף כל מו"מ משמעותי עם ישראל, בין שעל ידי העלאת תנאים מוקדמים (כרגע זה בעיקר שחרור עצירים) ובין שבפנייה לפורומים בינלאומיים, ובראש ובראשונה לאו"ם.

מבחינת ישראל, ייתכן שדווקא המצב הזה פותח פתח להעלאת רעיונות, אך צריך להיות ברור - השלום הוא תהליך היסטורי ולא לוח זמנים, ולכן כל התאריכים המוזכרים לעתים בתקשורת אינם רלוונטיים באמת. "חלון ההזדמנויות" שהמזכיר קרי דיבר עליו יישאר מן הסתם סגור, כל עוד המנהיגות הפלשתינית וכן הליגה הערבית, על חברותיה, לא ישלימו עם קיומה של ישראל.

הידיעות על רעיונות לכינוס ועידת פיסגה מרובעת תואמות את הגישה האמריקנית המסורתית לפתרון הסכסוך הישראלי?פלשתיני (או הישראלי?ערבי בכלל) - כלומר, לפתוח בטקס מתוקשר, רצוי על מדרגות הבית הלבן, ולקוות שהדבר יוביל למשהו משמעותי בעתיד. ואולם מעבר למימד השואו?ביזנס, אין לוועידות פיסגה כאלה כל ערך ממשי לקידום המטרות שלשמן כונסו - כלומר, השלום. אדרבה, ועידת פיסגה מרובעת עלולה להפוך בתוך זמן קצר לוועידה בינלאומית רבתי, מהסוג שישראל תמיד הצליחה להימנע ממנה כדי לא לעמוד במצב של אחת מול רבים.

ואולם פסילת ועידת ראווה בינלאומית אינה שוללת מהלכים אפשריים ליצירת בריתות או הבנות בין ישראל לחלק ממדינות האזור, כולל על בסיס האינטרס המשותף בעניין איראן. ולמטרה הזו, יש להניח, תכוון ישראל גם את תגובתה להצעתה של הליגה הערבית.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully