טיסה לארץ הדמיון

בית המשפט החליט ללכת על פשרה. הניסיון לפרק את סבך האינטרסים בצמרת נראה כמו להתיר קשר גורדי. אי.די.בי משולה למטוס נוסעים ענקי שרוצה לטוס לאמריקה, אלא שיש לו די דלק להגיע לכל היותר לנחיתת חירום באיטליה. איפה נתדלק? שואלים הנוסעים (נציגי האג"ח) באימה את הקברניט? מה אתם רוצים? יש לנו מספיק דלק ואנחנו טסים לאמריקה. נמצא איפה לעצור. אל תדאגו, גם אם מה שאתם רואים מתחת זה רק את מי הים כרגע.

מצד אחד, השופט אורנשטיין לא נעתר לבקשת ההשתלטות של מחזיקי האג"ח על החברה. הוא גם ביקר את הערכת השווי שהציגו. מצד אחר, הוא הכניס נציג של מחזיקי האג"ח לקוקפיט. זה הרבה? זה מעט? כל צד שידר אתמול כאילו השיג ניצחון אדיר. בפועל זאת פשרה. כי בעלי האג"ח רצו לקחת את ההגאים לידיהם ואי.די.בי רצתה לשלוח אותם אל אחורי מחלקת התיירים.

כאשר אתה מטיס את המטוס לאמריקה ויש לך שותף דעתן בתא הנהג, זה לא כל כך משנה אם יש לך את ההגאים בידיים, אם לאו. כל עיסקת מימוש שאליה תגיע ההנהלה תהיה בצל הפיקוח של מחזיקת האג"ח הבולטת (קרן יורק). הקונים יידעו זאת בגלוי. זה ישפיע על המשך הדרך, וזה נותן לקונצרן אי.די.בי מעין תאריך תפוגה וירטואלי. האם המטוס יגיע לאמריקה? בינתיים הוא טס לארץ הדמיון.

אי.די.בי עלתה ונבנתה כפירמידה פיננסית מפוארת במעלה הג'ובים למקורבים והיא מתפרקת במורד התספורות, התגלחות, ולא פחות גרוע - בעלות של שעות עורכי דין מהיקרים שבנמצא. הציבור, מה לעשות, קיבל דרך הכסף הווירטואלי שלו - כספי הפנסיה ובעקיפין כספי הבנקים - בעיקר מהלומות.