הסטטוס?קוו פועל לרעת כולם

אשתקד לא נהרג שום ישראלי מאלימות פלשתינית בגדה המערבית. היו מי שייחסו זאת לתיאום ההדוק במיוחד בין כוחות הביטחון שלנו לבין המשטרה הפלשתינית, והיו מי שאמרו כי המצב הקיים מיטיב עם האזרחים הפלשתינים - בייחוד כאשר הם משווים את מצבם לזה של שכניהם - ולכן שימור הסטטוס?קוו יבטיח את המשך הביטחון. עכשיו, לאחר הפיגוע הקטלני בצומת תפוח, אומרים ראשי המתנחלים שזו תוצאת היד הרכה כלפי זורקי האבנים, ואילו אנשי מחנה השלום אומרים שבלי הסדר מדיני לא יהיה אפשר להבטיח שקט.

אבל האמת היא שאי אפשר לומר לא את זה ולא את זה בביטחון מלא. מדיניות היד החזקה, שהופעלה על ידי צה"ל בהנהגתו של שאול מופז באופן מרחיק הלכת ביותר עם תחילת האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2001, גרמה, ללא ספק, להסלמה באלימות הפלשתינית, ולא לשיכוכה. המחשבה שעדיף לטפל בפעילות אלימה בעודה באיבה, ובכך לקטום אותה, היתה פשטנית מדי והובילה לכך שכמה מן הפעילים הבולטים של פת"ח חברו לפעולות ההתאבדות של חמאס.

לעומת זאת, תהליכים מדיניים כשלעצמם, גם אם יש בהם כדי להביא לרגיעה בטווח ארוך, בעקבות חתימה על הסכמי שלום, אינם ערובה לרגיעה מיידית, ואפילו להפך - הם מגבירים, לא פעם, את רצונם של מתנגדי השלום עם ישראל להשתמש באלימות, ביודעם כי ישראל נוהגת להפסיק, אוטומטית, כל שיח עם שותפיה הפלשתינים בעקבות אירועי טרור. אין לשום צד במפה הפוליטית מתכון מוכח להפסקת אלימות. גם מי שמרבים להיעזר בדוגמה של "חומת מגן" ב?2002, כאשר צה"ל נכנס לערים הפלשתיניות בעקבות הפיגוע הקשה במלון פארק בנתניה, מוטב לו שיתבונן בטבלאות ויראה כמה ישראלים נהרגו מאלימות פלשתינית גם לאחר אותו מבצע.

אבל מה שמוכיחים אירועי האבנים, המתרחשים לעיתים תכופות יותר ויותר בגדה המערבית, ולצידם האירוע החמור בצומת תפוח, הוא שהמצב נפיץ, שהקרח דק, שהסטטוס?קוו אינו יציב ואינו בר?קיימא, וכי אין הוא יכול להיות תחליף למדיניות פעילה. מיזם כלכלי כזה או אחר בגדה, ביטול מחסום נוסף, שחרור כמה אסירים - כל הדברים הללו חיוביים וחשוב לעשותם, אבל אל יחשוב איש כי זהו תחליף לדבר האמיתי. אי אפשר להמשיך להיאחז בתביעות המוקדמות של מחמוד עבאס כדי להצדיק את העובדה ששום תהליך מדיני אינו מתקיים כאן זמן רב כל כך. התהליך המדיני אינו טובה שאנו עושים לפלשתינים. זהו אינטרס של כל מי שמעוניין בקואליציה שפויה אל מול איראן, זהו אינטרס אמריקני בשל הצורך להבטיח כי בעלי בריתה של ארה"ב באזור מסוגלים לשתף פעולה ביניהם. אבל זה בעיקר אינטרס של מי שרוצה להבטיח גבול מדיני בין ריבונותה של המדינה היהודית והדמוקרטית לבין הפלשתינים.

אני מאמין כי חידוש מהיר של תהליך מדיני - לקראת הסדר קבע או לקראת הסדר חלקי - ישנה את הסטטוס?קוו ויוביל, בסופו של דבר, לרגיעה, גם אם לא מייד. עד אז - לא נוכל להתרפק על הסטטיסטיקה של אשתקד. כשהקרח דק כל כך, תמיד גוברת הסכנה להיסדקותו.