אבסורד: החופש שאחרי המדורה

  • ישראל היום
אמילי עמרוסי

תוציאו את הראש מהחלון ותנשמו את הטרנד החדש: כולם רוצים להיות כחלון. כץ רוצה "לכחלן" את מחירי המכוניות החדשות, בנט מכחלן את אבקות הכביסה, לפיד, אם ירצה השם, יכחלן את הנמלים, את הבנקים, וכמובן את חברת החשמל. הכל מדברים על הסרת חסמים ומתכוננים למאבק נעדר מצמוצים נגד הוועדים הגדולים, המונופולים והריכוזיות.

גם הציבור נכון לתקופה קשה; כישופי השביתות ואיומי ההסתדרות לא עובדים עלינו יותר. פתיחת שוק הסלולר לתחרות לימדה אותנו להתעלם בנימוס אנגלי מיבבות החברות המסחריות על "ריסוק התעשייה הישראלית" ו"פיטורי אלפים". נתמוך בכם, כחלונים לעתיד וכחלונים למחצה, גם אם נצטרך לשלם מחיר. השבוע הסכמנו לישון על רצפת נתב"ג לטובת השוק החופשי. אם תחליטו, למשל, לכופף סוף סוף את מונופול המלט, וכמחאה ועד עובדי "נשר" ישפוך לנו מלט למרק - אנחנו נבחש את האבקה האפורה ונבלע אותה בשקט. תפתחו את שוק החלב לתחרות, תנערו את מינהל מקרקעי ישראל, תפריטו את הנמלים. אנחנו איתכם.

רק ועד אחד נותר מוגן, עומד בצד, צוחק על כולם. הוועד החזק ביותר, זה שמהלך אימים על כולנו ומחזיק מדינה שלמה כבת ערובה: ארגוני המורים. אפשר לעשות רפורמה בכל תחום, רק לא לגעת בהוד קדושתם של 140 אלף איש שנהנים מלוח חופשות ביזנטי - חודשיים אתה עובד, חודש אתה נח. ועד עובדים שנשען על הסכמים משנות ה?50, שלא מתאימים לשוק העבודה העדכני, מטרטר משק שלם.

שר החינוך הקודם דהר בארשת חמורה לטיפול בלוח החופשות, והצליח להקדים את תחילת הלימודים בחמישה ימים, תוך כדי שהוא מבצע בורג סיבובי באוויר, מחזיר למורים את חמשת הימים הללו לאורך השנה ומייצר כאב ראש חדש להורים. וכך, ילדים, נולד החג החדש: אסרו ל"ג בעומר. בתחילת השבוע הקרוב נקרוס כולנו במסגרת יומיים של חופשה מוזרה ונטולת סיבה: ל"ג אחד בשביל רבי שמעון בר?יוחאי, ל"ג נוסף על חשבון הבית.

המצב הנוכחי, שבו יש פער של חודשיים וחצי (חודשיים וחצי!) בין מספר ימי החופשה השנתיים של עובד ממוצע לבין מספר ימי החופשה של הילד שלו, לא יכול להימשך. זה פוגע בהורים, ברצף הלימודי, בילדים מעוטי יכולת שמבלים בימים האלה ללא השגחה, ביכולת של נשים לצאת לעבודה במשרה מלאה. צריך להתאים את מערכת החינוך לשוק העבודה, ולא לנסות להתאים את שוק העבודה להרגלים ולחשקים של עובדי מערכת החינוך.

לוח החופשות נקבע בעשור הראשון להקמת המדינה. אז, כשרק אישה אחת מכל חמש נשים יצאה לעבודה, היה היגיון בכך שהמורות והגננות יקבלו מדי פעם בפעם חופש, שלא מעמיס קושי לוגיסטי על שאר משקי הבית. בשנת 2013 עובדות במשרה מלאה ארבע נשים מכל חמש. כל יום חופשה שמקבלת מורה הוא יום בלתי אפשרי עבור 30 נשים עובדות.

על פי נתוני הלמ"ס, שכר ממוצע של מורה בישראל עומד על 10,500 שקלים (זה כולל גם את חצאי וחלקי המשרות). זוג מורים המשתכרים יחד 21 אלף שקלים נמצאים בעשירון התשיעי והמכובד. בניגוד לשאר העשירונים, מעליהם ומתחתיהם, הם לא צריכים לשבור את הראש בשאלה מי ישמור על הילדים באסרו ל"ג בעומר.

משכורות המורים ראויות להיות גבוהות. אפילו גבוהות מאוד. אנחנו רוצים אנשי חינוך איכותיים, אנחנו מתפללים שההוראה תהיה מקצוע מבוקש באוניברסיטה, כזה שקשה להתקבל אליו, ואנחנו רוצים שישלמו למורה לא פחות מלנתב בנמל אשדוד. אבל עם כל הכבוד, מדובר בכספי ציבור. תמורת המשכורות הגבוהות אפשר וצריך לדרוש מהם עבודה רציפה ככל האפשר. עברו הימים שבהם רעדנו מכל שביתה. הממשלה העבירה את הסכם שמיים פתוחים, אל על וחברותיה צעקו קצת, והשמיים לא נפלו. אולי, ברוח הימים האלה, גם שר החינוך יאזור אומץ כחלוני ויעשה סדר בלוח החופשות הישראלי. בהצלחה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully