פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חמלה אמיתית? קופי המעבדה תחילה

      ביום ההזדהות העולמי עם בעלי חיים במעבדות שחל היום, מבקשת אנאבל זמיר לצאת מהאדישות לגורל השכבה החלשה והמנוצלת ביותר בחברה, ולדרוש את שחרור 2,200 הקופים מחוות מזור

      לא קל להסתכל על תמונות של בעלי חיים שעוברים התעללות. מדי יום רצות מאות תמונות כאלה ברשת, בפייסבוק, בטוויטר ואיפה לא. המעשה הקל הוא לגלול את העמוד מטה כדי לא להתמודד עם הנושא. אבל ההתעלמות, הבריחה, דווקא בהן יש תרומה לא מבוטלת להמשך ההתעללות ולזילות הנעשית בחייהם של בעלי חיים חסרי ישע. מאות אלפי בעלי חיים ברחבי העולם כלואים ונידונים מדי יום לסבל ולהתעללות קשה במעבדות הניסויים השונות, באיצטלה של ניסויים רפואיים חיוניים - כשבפועל ניתן להטיל בחשיבותם ספק גדול מאוד.

      הלוואי והיינו יכולים להציל את כולם, אבל גם אם זה נשמע חלום רחוק, בהחלט יש ביכולתנו להציל את בעלי החיים שעל חייהם וגורלם יכולה להיות לנו השפעה, כאן בישראל. ישראל, כמדינה החורתת על דגלה את הדאגה לחלש והושטת יד לנזקק כהלך רוח מרכזי, ראוי שהצהרותיה יעמדו לא רק במבחן ההצהרות אלא גם במבחן התוצאה.

      והיכן מבחן התוצאה? בחוות מזור כלואים היום כ-2,200 קופים שנמכרים למעבדות רעילו?ת ברחבי העולם עבור בצע כסף וללא כל צורך להוכיח את מהות הניסויים. השר הקודם להגנת הסביבה, גלעד ארדן, הבטיח להביא לסגירת החווה - אך בפועל, בניגוד להבטחתו, שינה את החוק כך שבשנתיים הקרובות, עד ינואר 2015, יוכלו הקופים האומללים להימכר לכל אחד, ולכל המרבה במחיר. בכך הכשיר ארדן את המשך ההתעללות בקופים חסרי ישע עבור בצע כסף, את המשך הרבעת הקופות בכפייה על מנת "לייצר" כמה שיותר גורי קופים, שעוד בעודם תינוקות מופרדים מאמהותיהם ונשלחים אל מותם האיטי בייסורים בניסויים במעבדות רעילות שונות, שבניגוד להצהרות, אין להם דבר וחצי דבר עם הצלת חיים.

      אין אג'נדה

      איך שלא נסתכל על זה, בעלי החיים הם הייצוג החד והישיר לשכבה החלשה ביותר המהלכת בינינו וחולקת עימנו את עולמנו. הם זקוקים לקולנו יותר מכל, באין להם היכולת להשמיע קולם בעצמם. לצערי, מצבם וגורלם של בעלי החיים, בעיקר אלו הכלואים במעבדות, תלוי כיום במידת החמלה וערכי המצפון של פעילים למען זכויות בעלי חיים ובפועלם של אזרחים שהחליטו להפסיק לגלול את המסך ולהישיר מבט לסבלם של בעלי החיים המעונים.

      בישראל אין אג'נדה מרכזית לאכיפת חוקי צער בעלי חיים. בעלי הסמכות בתחום אינם דואגים להגביר את המודעות הציבורית לנושא או לחשוף את הנעשה מאחורי הדלתות הסגורות של תעשיית הניסויים במעבדות. חוסר זה ממחיש את המרחק הרב שיש בין ההתהדרות בתדמית של חברה חומלת המציבה את החלש וחסר הישע בלב השיח הציבורי לבין חברה כזו בפועל.

      ובכל זאת, חשוב שנעצור לרגע וניתן לתמונות החיות הסובלת מקום בלבנו, במחשבתנו. זהו מקום שמסמל יותר מכל את החושך הגדול של האדישות שלנו. המקום שבו לא נוכל לעולם להתהדר בהיותנו חברה המגלה חמלה אמיתית כלפי החלש כל עוד ניצול שיטתי של החלשים ביותר בקרבנו, שאפילו לדבר בשם עצמם לא יכולים, מתקיים באין מפריע באישור מלא.

      עוד לא מאוחר לאפשר חירות לכ-2,200 קופים הכלואים בחוות מזור רגע לפני שליחתם למוות בייסורים במעבדות הרעילות השונות ברחבי העולם. אנו לא יכולים להציל את כל חיות המעבדה בעולם, אך בהחלט יכולים ואף מחויבים מוסרית, כאזרחי מדינת ישראל, לדרוש מהמשרד להגנת הסביבה ובעלי הסמכות למנוע את חלקה של מדינת ישראל בפעילות זו.

      מן הראוי שישראל תצא מן החושך הגדול אותו מסמלת חוות מזור, תצטרף אל העולם הנאור ותמנע מבעלי הון את האפשרות להתעשר על חשבון הסבל של קופים חסרי ישע.

      הכותבת, אנאבל זמיר, היא מובילת מאבק הקופים בישראל, מאבק אזרחי בהתנדבות נגד סחר בקופים למטרות רווח