רקדו על מצפוני - ואז הרסו את חיי

הדיון הרציני שהפך לקרקס, נסיונות הבריחה, ההכפשות, הכסף ותכנית הטלוויזיה שהציעו לה - עדנה קנטי שופכת את הלב בטור מיוחד לוואלה!, ומסבירה למה היא תובעת את "האח הגדול"

עדנה קנטי

צריך הרבה מאוד אומץ - או הרבה מאוד טיפשות - כדי לצאת נגד גופים ענקיים כמו הזכיינית "קשת" או חברת קופרמן הפקות. אני כנראה ניחנתי בהרבה משני הדברים.

יותר משלוש שנים חלפו מאז התפתיתי להפצרות של מפיקי "האח הגדול" להצטרף לתכנית כמתמודדת. הם לא פיתו אותי בתהילת עולם, גם לא בחוזה טאלנט שמחכה לי אחר כך. הם רקדו על המצפון שלי. אני פעילת שמאל שחושבת שהישיבה שלנו בגדה המערבית היא אסון, אסון בעיקר לנו, לעם ישראל. הם ידעו את זה. הטיעון שלהם היה: איזה מין פעילה את, אם את לא מוכנה לקחת את ההזדמנות האדירה ולהציג את המשנה שלך בפני כל עם ישראל בתכנית הכי נצפית. ואני האמנתי להם. חשבתי שאני אכנס ויהיה דיון אמיתי ויהיה מקום לשיחה ולשכנוע. לא ניסיתי למצוא חן, לא ניסיתי למכור את המקצוע שלי - מספרת סיפורים - שבו אני אחת הטובות בארץ (זה לא ציטוט שלי). ניסיתי לשכב על הגדר כי האמנתי ברעיון.

טוב לדעת (מקודם)

בשל ביקוש גובר לטיפול יעיל בכאבים: בי-קיור לייזר במבצע מיוחד

לכתבה המלאה
הישמרו לנפשותיכם. בית האח הגדול היה יכול להיחשב לסוגה עילית, אבל הוא רחוק מכך (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

אבל הם לא התכוונו לדיון. הם התכוונו לקרקס. גם אם היו שיחות, הם הביאו לשידור את הקליפה המרכלת, הצהובה של הדברים. גם אם היה מקום לדיון אמיתי, הם עזרו לקטוע אותו באיבו.

עכשיו הם מפרסמים על כל דף אינטרנט ובטלוויזיה ש"היא השוותה בין כיבוש הארץ למעשי הנאצים". זו הפכה להיות אקסיומה. כאשר נכנסתי לבית, אמר לי אחד המתמודדים שנמאס לו מהשיחות הריקניות. הוא היה שמח להעלות איתי נושאים רציניים לשיחה. ספר התנ"ך היה פתוח לפניי כמעט יום ולילה, כי באמת לא היה שם במה להחזיק את המוח מלבד ספר התנ"ך. ניגשתי אליו ואמרתי לו את המילים שמשודרות עכשיו תחת כל אתר רענן: בוא נדבר על ספר יהושע, בוא נדבר על הטבח שעשה יהושע בעמי הארץ.

בשולי הדברים, אני רוצה להגיד שככל שזה מעצבן, נעשה טבח. זה כתוב שוב ושוב לאורך כל ספר יהושע. יש תיאור של 33 הממלכות שהושמדו על ידי עם ישראל שעלה ממצרים. רציתי להעלות נושא, רציתי שיחה. ושאלתי מה בעצם ההבדל בין מה שעשה יהושע ומה שעשו כובשים אחרים, ג'ינג'ס חאן או הנאצים. אם היה מתפתח דיון אמיתי, יכולות להיות לשאלה זו הרבה מאוד תשובות, למשל שמה שקרה או מסופר קרה לפני 3,000 שנה, ואז זו הייתה המציאות הרווחת. מה שקרה במלחמת העולם השנייה ובעיקר השואה, נעשה על ידי אנשים שכבר חיו במציאות שבה לא טובחים מליוני אנשים רק בגלל שהם שונים. תשובה נוספת שיכולה להיות היא שאין שום תיעוד הסטורי שמה שכתוב בספר יהושע הוא נכון (אין למשל זכר ארכיאולוגי לחומות יריחו), ויכול להיות שכל הספר הוא משל. יכולות להיות הרבה מאוד תשובות בדיון כזה, אם היה מתפתח.

אבל הניצן של הדיון נכרת באיבו משום שמישהו, שטומטם על ידי ההפקה ושוסה על ידם נגדי, קם ויצא, וסיים את הדיון. עכשיו הם משתמשים בקטע הזה על מנת להמשיך ולהכפיש - כאילו לא מספיקות שלוש שנים בזבל.

גם חז"ל העלו תהיות. מתפללים בקבר יהשע בן נון (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

(אגב - אחרי שיצאתי מהבית, גיליתי שכבר דעתם של חז"ל לא הייתה נוחה והתנהלות כיבושי יהושע, גם מרטין בובר שאל שאלות על מוסריותו, ואף ס. יזהר נדרש לנושא. אפילו במשרד החינוך היו תהיות האם ללמד את ספר יהושע בכללותו, או רק חלקים קטנים. אנחנו מדינה דמוקרטית. מותר להעלות נושאים ולשאול שאלות בלי שעצם העלאת השאלה תהפוך אותך לאוייב העם).

לא, לא ידענו למה אנחנו נכנסים

בדיון על תכניות טלוויזיה, נהוג להבדיל בין סוגה עילית לתכניות ריאליטי. "האח הגדול" היא תכנית שיכולה בקלות להיחשב לסוגה עלית - אם רק לא היו מתרכזים במשימות טיפשיות ולא משסים את האנשים זה בזה ולא מלבים מלחמות בתוך הבית. אבל יותר קל לגייס לתכנית קריקטורות אנשויות (ומי שלא נכנס בתור קריקטורה אנושית - אפשר להפוך אותו לכזה, הרי כל האמצעים הפיסיים ואמצעי העריכה נמצאים בידיים שלהם), לעשות הבדלה ברורה בין טובים לבין רעים, להרעיב, להכניס לסיר לחץ עד שכל הקיטור ייצא מכל החורים - ולתרגם את זה לכסף גדול.

אבל אם זו תהיה תכנית של אנשים רציניים שמדברים על נושאים רציניים, הם מאבדים את כל הנוער - שעדיין לא יודע להבדיל בין טוב לרע, ואחרי תכניות כאלה יהיה לו עוד יותר קשה להבדיל; וכנראה מאבדים גם את כל קהל האנשים שהיום-יום שלהם קשה, והם רוצים לשבת ברפיון אברים ומחשבה ולצפות בקרקס. ומהקרקס הזה גורפים הון.

אני יודעת שעשרות אלפי אנשים, אם לא למעלה מכך, היו מוכנים למכור את נשמתם לשטן על מנת להשתתף בתכנית. האנשים האלה רואים את ההצלחה של אלירז, ג'קי ואחרים, ומתקנאים בה. הם לא רואים את יתר העשרות שהשתתפו בתכנית והחיים שלהם נהרסו ונחרבו; שהתקרה קרסה עליהם והאדמה פערה לעומתם את פיה. הם לא ראו את מה שקרה לפרידה עד שלא יצאה בכתבה כואבת בעיתון. הם לא רואים את כל האחרים שיצאו מבוזים ומושפלים; אנשים שלא ידעו שהם כל כך נוראיים עד שלא יצאו מהבית וראו את הקטסטרופה על המסך.

בתכניות רדיו וטלוויזיה ובעיתונים חוזרת שוב ושוב השאלה: מה הם חשבו לעצמם? הם לא ידעו למה הם נכנסים? לא, לא ידענו למה אנחנו נכנסים. איך יכולתי להעלות על דעתי שמישהו בתכנית יוציא את דיבתי, יגיד שאני מרביצה לחיילים, יורקת עליהם וקוראת להם נאצים, וההפקה תבחר לקחת את הדברים השקריים והבלתי מבוססים הללו ותעשה מהם פסטיבל של שידורים חוזרים שוב ושוב עד שנהיו אמת שאי אפשר לערער עליה? איך יכולתי להעלות על דעתי שמישהו יגיד עליי שאני מכחישת שואה, וההפקה תראה את זה שוב ושוב - אבל לא תראה אפילו פעם אחת שיחות ארוכות בהן סיפרתי לנכד של ניצול שואה על מחנות ההשמדה ועל הפתרון הסופי?

איך יכולתי להעלות על דעתי שכשאראה שנכנסתי לקרקס ולא למקום המכבד שהבטיחו לי, הם לא יאפשרו לי לצאת? איך יכולתי לדעת שגם אם אטפס על הקירות וגם אם אנסה לצאת בכוח, הם עדיין יחזיקו אותי חמישה שבועות תמימים? הם מכחישים את הדברים האלה. הם אומרים שהם לא החזיקו אף אחד בכוח. אבל הם עצמם צילמו את נסיונות הבריחה הפיזיים, את התחינות לצאת. איך אפשר לטעון שמי שרוצה לצאת יוצא כאשר מול המילים שלהם יש צילומים שהם צילמו והם שידרו, ובגלל חטא הגאווה הם לא חשבו שאי פעם השידורים המבזים האלה ישחקו נגדם.

דיני נפשות

שואלים אותי, למה שתקת עד עכשיו? מה פתאום נזכרת עכשיו? ובכן, לא נזכרתי עכשיו. במשך כמעט שנתיים צלצלתי שוב ושוב למפיק אלעד קופרמן, ואמרתי לו שהחיים שלי נהרסו בגלל הדברים שנאמרו עליי (מתנהגת באלימות לחיילים). אבל היו לו דברים יותר מעניינים מאשר אישה אחת בגובה 158 ס"מ שיושבת במשרד שלו ומתחננת לתיקון.

רק אחרי התביעה של סער שיינפיין, הבנתי שיש דרך נוספת חוץ מתחנונים - ופניתי אליהם דרך עורך דין. התחילו דיונים וגישורים, שבשיאם הובטחה לי תכנית טלוויזיה (אפילו שלא זכיתי לעלבון בשידור חי המערב אי-אלו איברים מוצנעים). כמו כן דובר על סכום כסף לא קטן. משך כל המשא-ומתן הרגשתי שמה שהם מציעים לא נותן לי מזור. לא רציתי תכנית, לא רציתי כסף; רציתי שיקום, רציתי שינקו את השם שלי, רציתי שאנשים יידעו שמעולם לא פגעתי בקצה ציפורן של חייל, להיפך. שום תכנית ושום כסף לא ינקו אותי. ביקשתי להיכנס למשך שבוע לבית האח הגדול. חשבתי שמשך שבוע כזה אני אוכל להפוך את כל הלבבות השונאים. הם סירבו. עכשיו הם משתמשים בזה: "היא רצתה להשתתף בעונה החדשה של האח הגדול". לא רציתי להשתתף, רציתי לנקות במקום שהתלכלך.

כשהבנתי שכל מה שהם מציעים עדיין ישאיר אותי במשבצת הנוראה של מי ששונאת את העם שלה ויורקת על החיילים שמגינים עליה, החלטתי שאני חייבת להוציא את האמת לאור. האמת תצא רק דרך משפט. תבעתי שני מיליון שקל. אבל גם אם אקבל את שני מליוני השקלים וגם אם אקבל עשרת מונים, שום דבר לא יהפוך את הגלגל וימסמס צער של שלוש וחצי שנים. אני מנסה - ואני אנסה בכל הכוח הדל שיש לי - להפוך את הדעה הציבורית הנוראית עלי. אני לא אופטימית, כי הכוח שלהם ללכלך הרבה יותר גדול מהכוח שלי לנקות. אבל אני לא ארפה.

ולכל מי שעומד להיכנס לתכנית החדשה שעומדת לעלות, אני יכולה רק להגיד: הישמרו לנפשותיכם. אכן מדובר בדיני נפשות.

הכותבת, עדנה קנטי, היא מספרת סיפורים שהשתתפה בעונה השנייה של "האח הגדול" ותובעת כעת את התכנית

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully