השבוע הקשה של אובמה

ארצות הברית עברה חוויה קשה בשבוע האחרון, בין בוסטון לטקסס דרך וושינגטון. פרופסור אברהם בן צבי חושב שהאירועים חשפו את החולשה בגישתו של הנשיא אובמה מול סכנת הטרור

  • ברק אובמה
אברהם בן צבי

האירועים הטראומתיים של השבוע האחרון, שהחלו בפיגוע המרתון בבוסטון, נמשכו במשלוח מעטפות הריצין לבית הלבן ולגבעת הקפיטול ובפיצוץ במפעל הדשנים בטקסס - והסתיימו במרדף הדרמטי אחרי האחים המפגעים צרנאייב, חושפים את החולשות בגישתו של ברק אובאמה מול סכנת הטרור.

עוד בוואלה!

איך אסי שיכנע את עדי בוזגלו להביא עוד ילדה לעולם?

לכתבה המלאה
נמצאה נקודת החולשה של אובמה. המצוד אחר באחד המחבלים מבוסטון, בסוף השבוע (צילום: רויטרס)

באופן ספציפי אפשר לקבוע שהאבחנה המלאכותית, שעליה נשענה מדיניותו של הבית הלבן, קרסה לחלוטין מול דרמת הדמים של הימים האחרונים. התייחסותו של אובאמה לסוגיית האיומים על ביטחונה של אמריקה היתה מעוגנת בהערכתו שסכנת הטרור הבינלאומי ושלוחותיו דעכה במהלך השנים שחלפו מאז 11 בספטמבר 2001. על רקע העובדה שבשנים שלאחר הפיגוע במגדלי התאומים נפגע אל?קאעידה פגיעה קשה, שאף הנשיא להפנות את אלומת האור אל עבר מכלולים ואתגרים אחרים, ובה בשעה להתנער ממורשתו של קודמו, ג'ורג' בוש, שהמלחמה חסרת הפשרות בטרור הפכה לקו האפיון המרכזי של תקופת נשיאותו.

הטבח הנורא בבית הספר בניוטאון בדצמבר האחרון האיץ את אובאמה להתמודד בצורה אפקטיבית ונמרצת יותר עם נחשולי האלימות והטרור מבית. לשיטתו, זרמים אפלים אלה היו תולדה בלעדית של השילוב הקטלני שבין אישיותם המופרעת של המפגעים ובין הקלות הבלתי נסבלת של אמצעי הלחימה שעמדו לרשותם. באמצעות מהלכי חקיקה חדשים, שנועדו להגביר את הפיקוח על רכישת נשק, שאף אובאמה לשנות סדרים ישנים. והנה הגיע השבוע האחרון, וטרף את הקלפים בשני המישורים.

במלחמה בטרור אי אפשר להפריד בים המרחב החיצוני לפנימי

במישור המלחמה בטרור, הפיגוע בבוסטון המחיש כי אי אפשר להפריד בין המרחב החיצוני לפנימי בכל הקשור למקורותיו של הטרור. שכן, אי אפשר לתחם ולקשור אידיאולוגיות והלכי רוח קיצוניים, מיליטנטיים והזויים לפיסת טריטוריה מוגדרת כלשהי. כמו חולות נודדים, חוצות אמונות ודו?גמות מיליטנטיות למיניהן קווי אורך ורוחב, וכך מעניקות השראה ומוטיבציה לקבוצות וליחידים שאינם מאורגנים בהכרח בתא טרור ספציפי, לצאת לפעילותם הרצחנית גם בתוך היבשת האמריקנית.

ברוח הזו, אפשר להעריך שהאחים טמרלאן וג'וחאר צרנאייב הונעו ביוזמת ההרג שלהם על ידי תפיסות מבית היוצר של האיסלאם הקיצוני, גם בלי שהופעלו בצורה מבצעית ישירה על ידי גורם ממוסד כלשהו.

ואולם, לא זו בלבד שהכמיהה להשתחרר ממורשתו של הנשיא בוש הביאה את "כל אנשי אובאמה" להתעלמות מן הסכנה המיידית שניצבת בשערם, אלא שניסיונם לחזור לעידן הנשיא קלינטון בכל הקשור לחקיקה מרחיקת לכת בסוגיית רכישת הנשק - הסתיים אף הוא בכישלון מהדהד. למרות שהיה נראה שבצילה של "טראומת ניוטאון" יהיה אפשר לגייס את הציבור ואת מחוקקיו למאמץ נמרץ במרחב הזה, התברר שאפילו הגירסה הצמחונית ודלת השומן שביקש אובאמה להעביר בסנאט, לא זכתה לרוב ההכרחי.

עוצמתה האדירה של שדולת ארגון הרובאים והשפעתה הרבה על הגרעין הקשה של המחנה הרפובליקני, שמו לאל גם את משקעי ההרג בניוטאון ובבוסטון, והוכיחו פעם נוספת שגם מסכת שלמה של נאומים רהוטים אינה מסוגלת לעקור מן השורש דפוסי יסוד הרסניים בתרבותו הפוליטית של הדוד סם.
כך נופצה, בימים האחרונים, המעטפת השברירית של שיגרה שלווה. האימה מן הטרור שבה למחוזותיה של אמריקה לאחר שטראומת 11 בספטמבר שקעה, לכאורה, לתהום הנשייה. האימה הזו הפכה את בוסטון לעיר מוכת הלם וחרדה קיומית. אך בה בשעה התברר שגם סוציאליזציה ממושכת לערכי הדמוקרטיה המערבית אינה יכולה להבטיח הטמעה של נורמות וכללי משחק הוגנים יותר. אמריקה צריכה זמן כדי לקלוט את הכללים הללו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully