סערת המהפכה החברתית מלפי שני קייצים חזרה לה בדלת האחורית ללא אזהרה מוקדמת. אלא שהפעם, היא איננה מתספקת באוהלים ברוטשילד, בשירי מחאה ובלוז בלילה ובהורדת מחירי הקוטג', אלא מסתערת רעבה, ממוקדת ונחושה על הסדרי החוב, על הטייקונים ועל כל מה שסביבם. טייקונים, הישמרו - הסערה כבר כאן, והצונאמי בדרך.
הקטליזטור למחאת 2013 שמתחילה בימים אלו הייתה הצגה פומבית של משכורות העתק של 100 מנהלי החברות הציבוריות במשק. התדהמה וותחושות התסכול הציתו להבה. כמובילי הטרנד התייצבה העיתונות הכלכלית. שופכי השמן למדורה היו ניר גלעד ואלפרד אקירוב, שהפגינו בראיונות לתקשורת ניתוק ואטימות מהנעשה בסביבה.
החללים הראשונים היו עידן עופר ולונדון, נוחי דנקנר ורקפת רוסק עמינח. זה קרה להם בעיתוי גרוע. הניצולים היו תשובה ואילן בן דב, שהצליחו לבצע תספורות-ענק לפני הסערה הציבורית. הנפגעים הבאים בתור צפויים להיות חברת אל-על, חברת החשמל, צים, אלביט וזיסר ועוד. לכולם צפויה אכזבה רבתי בכל הקשור לאהדה ציבורית במאבקן.
לפיד ובנט ישתפו פעולה?
הטייקונים והחברות שבבעלותם יצטרכו להפנים מעתה: הגבינה זזה ללא התרעה, המחאה הציבורית החדשה איננה שוקלת שיקולי עלות-תועלת ואיננה מתביישת להכניס ערכים למשוואה. מודל הסדרי החוב המטורף שידענו בשנה האחרונה תם ככל הנראה. הציבור הבין את כוחו הרב לבלום ולשנות הסדרים תמוהים, והוא יעשה בו שימוש בכל מקום וזמן.
המחאה החברתית חוזרת - ובגדול. אין לה עדיין מנהיגות מסודרת, אין לה עדיין כיוון ברור ומסרים חדים, אבל יש לה גייסות רעבים לשינוי. חלקם הגדול הצביע בבחירות האחרונות ללפיד ולבנט, והוא מצפה מהם כעת לשיתוף פעולה ותמיכה. הנושא שנבחר הינו מלחמה בלתי מתפשרת בשינויים מבניים רדיקליים בשוק ההון בישראל ובנורמות הפסולות של הסדרי החובות.
הסערה כבר החלה, אבל הצונאמי עדיין בדרך לכאן ורק ממתין לעיתוי מתאים, להתרחשות הבאה ולקרבן הבא. אביב העמים הגיע גם לכאן, לאחר שעשה את ההתאמות הנדרשות לאקלים המוניטרי והעסקי. אווררו את האוהלים ושקי השינה - הולך להיות כאן קיץ חם ואולי אף לוהט.
הכותב, אודי שמחוני, הוא תא"ל ומפקד אוגדה במיל'