העובדה שהנשיא הפלשתיני, מחמוד עבאס, קיבל את התפטרות ראש הממשלה שלו, סלאם פיאד, מייד לאחר ביקורו של מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי, מדברת בעד עצמה. הלחץ האמריקני הכבד על השארתו של פיאד בתפקידו לא פעל, ממש כשם שהלחץ האמריקני להימנע מהעלאת נושא המדינה שאינה חברה באו"ם כשל גם הוא. יש דברים שגם אמריקה אינה יכולה לכפות. אם ימשיך קרי בטעויות המדיניות שהוא עושה, קרוב לוודאי ששליחותו תיכשל, למרות רצונו הטוב.
הממשל צדק ברצונו לראות בפיאד ראש ממשלה גם בעתיד. קשה מאוד להבין מה גרם להנהגה הפלשתינית לוותר על שירותיו הטובים לעמו בשבע השנים האחרונות, אבל עובדה היא שבהנהגת פת"ח הוא היה לזרא, ועבאס החליט שהוא חייב להיענות לראשי תנועתו. הממשל צדק כאשר דרש מישראל להקפיא את ההתנחלויות, אבל תפיסתה המדינית של ממשלת ישראל הקודמת, וגם של זו הנוכחית, אינה עולה עם כך בקנה אחד. הממשל גם צודק מאוד ברצונו להגיע להסדר קבע, אבל הוא אינו מוכן להשלים עם כך שבצד אחד אין נכונות לשלם את מחיר השלום ובצד האחר אין יכולת להביא אל השולחן את חמאס ואת רצועת עזה.
התוצאה היא החלטה מוטעית, שנכשלה כבר בשיחות שהתקיימו אשתקד בירדן, ותיכשל גם עכשיו - ליטול שניים מחמשת הנושאים שבהם יעסוק הסכם הקבע ולנסות להביא את הצדדים להסכם סופי בהם בלבד. מי שמבין כי אין ברירה כרגע אלא לנסות להגיע להסכם מעבר בדרך להסכם קבע, חייב להבין כי הסכם כזה צריך לכלול צעדי ביניים, וכי הניסיון להגיע לסוף הדרך רק בחלק ממרכיבי הסכם הקבע הוא חסר סיכוי, משום שיש תלות גבוהה מאוד בין המרכיבים הללו. גם מרחב הפשרה של הצדדים גדול הרבה יותר כאשר הם מסוגלים לוותר בתחום אחד ולהיות נוקשים יותר בתחום אחר.
האם קרי באמת מאמין כי אפשר להגיע להסכמה על גבולות הקבע בלי לדון בעתיד ירושלים? אין לכך שום סיכוי, ולכן גם אם יקרה הבלתי צפוי ויוסכם על הכל, חוץ מאשר על ירושלים, יצטרך קטע הגבול המורכב הזה להישאר להכרעה מאוחרת יותר, ומכאן שאין לדבר על גבול קבע כעל חלק מהסכם שאינו הסכם קבע.
אם אכן ירד לממשל האסימון והוא מבין כי אי אפשר להגיע מייד להסכם קבע מלא, הוא חייב לנסות להגיע להסדרי ביניים בנושאים השונים של ההסדר. המהלך הפשוט ביותר יהיה מימוש השלב השני של "מפת הדרכים" ששני הצדדים אימצו, כאשר הועלתה בידי הקוורטט (בראשות ארה"ב ובהשתתפות האו"ם, האיחוד האירופי ורוסיה) לפני עשר שנים. מדובר בהקמתה של מדינה פלשתינית ריבונית, שגבולותיה יהיו זמניים.
יעד המשא ומתן צריך להיות הסכמה על גבולותיה הזמניים של מדינה זו (איפה שהוא בין השטח הנוכחי שבשליטה כזו או אחרת של הרשות הפלשתינית ובין הקו הירוק), על הסדרי הביטחון, על המגבלות שיוטלו על הבנייה בגדה המערבית בשטח שיישאר בשליטה ישראלית ועל העקרונות להסכם הקבע (שאמור להיות מוסכם בתוך מספר מוגבל של שנים). קשה לי להאמין שקרי יכול להצליח בדרך אחרת.