פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      של מי בעצם העצמאות הזו?

      יום העצמאות חל על הישראלים - אבל מיהו ישראלי? אורה לב-רון מציעה שבצומת זו, בה יום העצמאות פוגש בממשלה בלי חרדים, תימצא הדרך להפריד את המדינה מהדת ולייסד לאום חדש

      על מי חל יום העצמאות?

      לכאורה, יום העצמאות של ישראל חל על הישראלים. אבל דא עקא, שעד היום אין החלטה מיהו ישראלי. יש הסכמה שקיימים מדינת ישראל, ארץ ישראל, עם ישראל - אבל אין ביניהם חפיפה. שהרי ארץ ישראל גדולה בשטחה ממדינת ישראל. ומה עם התושבים? זהו, שאין חפיפה גם בין אזרחי ישראל לאוכלוסיית ישראל. ולכן לא התקדמנו בבירור השאלה: על מי חל יום העצמאות?

      הישראלים אינם מסתופפים כולם בשטח מדינתם. ולא, הכוונה איננה לישראלים שזנחו לטובת מעבר-לים-לסוגיו. כמה מאלו חוגגים את יום העצמאות שלנו, במקביל ליום העצמאות של מדינתם החדשה. הכוונה היא למאות אלפי תושבי ישראל, שאין להם מדינה חדשה, והם חיים בשליטת מדינת ישראל - אבל לא בתוך השטח שישראל מגדירה כמדינת ישראל.

      אז מה יש לנו בעצם? שטח בשליטה ישראלית (מהים עד הירדן), שחלקו מגדירה המדינה כמדינת ישראל, וחלקו אינו ממש מוגדר, אבל זוכה לכינויים שונים: הגדה/יו"ש/השטחים/ארץ ישראל. השטח הזה מופיע בתחזית מזג האוויר תחת הכותרת "יהודה ושומרון", בבחינת מקום שאיננו מגלים לכם אם הוא מדינת ישראל, אבל יש לנו רמז: יש שם מזג אויר!

      130 לאומים - ואיפה הישראלים?

      אז על מי חל יום העצמאות? הבעיה אינה נעוצה דווקא באופן הגדרת השטח. אין חולק שהשטח כולו נמצא בשליטה ישראלית, מתנהל על פי החוק הישראלי (גם אם אינו חוק אחד בכל מקום וכלפי כל קבוצה) וחולש עליו הצבא הישראלי. הקושי במתן פסיקה בסוגייה חוזר לדילמת הגדרת התושבים. מיהו ישראלי, מבקש לדעת הישראלי (כן, יש כאן טאוטולוגיה).

      באופן משגע ומבלבל, יש בשטח מדינת ישראל תושבים שהם ישראלים גמורים, תושבים ספק ישראלים ועוד ערב-רב של קבוצות, אזרחים ולא אזרחים. ובאותו אופן ממש, גם בשטח הפחות-מוגדר יש מכל אלו. ובאופן עוד יותר מבלבל, האזרחות הישראלית ניתנת לבעלי הדת היהודית. שזה סבבה. אבל מחזיר אותנו לשאלה: מיהו ישראלי?

      מדינת ישראל לא מכירה בלאום ישראלי. כן, כן, 130 לאומים מוכרים אצלנו במשרד הפנים. אבל לא הלאום הישראלי. ישראל מכירה בלאום האוזבקי, וכמובן הצרפתי, האמריקאי, האנגלי (למרות שהם עשו עלינו מנדט בריטי), גם בלאום הגרמני (אפילו ביום השואה), אפילו בלאום הטורקי (בלי קשר לארדואן), והלאום האיראני (כן כן, עם גרעין או בלעדיו).

      אליבא דישראל, כל אלו לאומים. אבל כשמגיעים אלינו, המצביעים והנתינים של ממשלת ישראל, היא ניגפת שוב ושוב בדרך להכיר בנו כלאום. הלאום הישראלי. מיהם מדליקי המשואות? מיהם זוכי הצל"שים של צה"ל? מיהם זוכי פרסי הנובל מישראל? לא ישראלים?

      נכון ששבו והסבירו לנו, הישראלים המייחלים, שאי-אפשר, כי המפלגות החרדיות לא שמות על יום העצמאות, והן לשון מאזניים. וכידוע, חיים ומוות ביד הלשון-מאזניים. אבל במפתיע הן מחוץ לממשלה, ואת מקומם תפסו מפלגות ימין חדורות קוממיות.
      אולי עכשיו, בצומת זו של יום עצמאות (גדלנו בשנה) וממשלה חדשה, הגיע הרגע המיוחל שמדינת ישראל תכיר בנו, הישראלים, כלאום?

      ואם אין ברירה ונאלץ לשם כך להפריד את הדת מהמדינה - נעשה ונשמע.

      הכותבת, אורה לב-רון, היא משוררת ומנחת סדנאות כתיבה