בכל יום הזיכרון כלל עם ישראל - ללא הבדל דת, צבע ומין - מניחים את המחלוקות בצד ומתאחדים יחדיו לזכור את הגיבורים שבזכותם אנו חיים ומשגשגים. שעות מספר לפני הישמע הצפירה בערב יום הזיכרון, תוגה חרישית נופלת על אזרחי מדינת ישראל, מעין שכינה אלוהית שאין לה אח ורע באף אחת מאומות העולם. גם באומות שאיבדו מאות אלפי חיילים ואזרחים במלחמות הקשות ביותר אי אפשר למצוא את העצבות ואת שותפות הגורל האמיתית של כלל עם ישראל ביום קדוש זה.
ביום הזיכרון כולנו מספרים את סיפורי העוז של הגיבורים של עם ישראל. דרך סיפורי המורשת ודרך מהלך הקרבות אנו מנסים להפיח חיים במתים שעדיין חיים בתוכנו. דרך המגע עם כל מי שבילה במחיצת יקירנו שהלך, אנו מתעוררים לחיים. למרות כל הניסיונות ומפעלי ההנצחה המכובדים, אנו יודעים שאת ההולך אין להשיב ואת הנופל אין להקים. קשה ולעתים בלתי אפשרי להעביר את הלפיד לדור הבא, ובאופן אישי אני יודע כי כל ניסיון לתאר לילדיי הקטנים את דמותו של סבם שלחם בסיירת הוא מורכב וחלקי. לסיפורים ולתמונות המצהיבות יש מקום, אך להכיר באמת את דמותו של אבי לעולם לא יזכו.
עם ישראל מרגיש את המחנק בגרון
היום אנו מצווים לזכור לא רק את גבורת הנופלים, אלא גם את גבורת המשפחות השכולות - גבורתם של ההורים, שלמרות הנקישה הארורה בדלת בחרו להמשיך, לבחור בחיים, לאזור כוחות ולהמשיך. אנו מצווים לזכור את גבורתם של האחים ושל האחיות שנקלעו למציאות הקשה. את גבורתם של יתומי צה"ל, שאביהם הפך מנוכח לנפקד בן?רגע - לגיבור שנמצא במחיצתם אך אינו יכול להושיט יד ולסייע, אף לא בתשובה קצרה. ואת גבורתן של אלמנות צה"ל, הנאבקות כלביאות השומרות על גוריהן ודואגות לכל צורכיהם. זוהי גם גבורה אמיתית, גבורה יומיומית שעליה לא מקבלים אותות וצל"שים.
היום בזוכרנו את יקירינו הגיבורים אנו זוכרים גם את גיבורי משפחת השכול. היום בעומדנו דומם לזכר גיבורי מלחמות ישראל נזכור גם את הגיבורים ואת הגיבורות שנשארו כאן איתנו. היום כלל עם ישראל מרגיש את המחנק בגרון, את הכאב ואת החלל הגדול שאותו חשות המשפחות השכולות יום יום שעה שעה.
היום כולנו משפחת השכול.
הכותב הוא סגן שר הביטחון ויתום צה"ל.